הסמוראי האחרון – אימון עבירות בסוזוקי סמוראי ישן

מאת: מערכת כבישים, 09/03/2006
שמוליק לודוויג וירון פרסלני נרשמו לפני כשנה לליגת העבירות קרוס-קאנטרי טרופי, והיום הם כבר בראש הטבלה בקטגוריית האדוונצ`ר. הצטרפנו אל צוות "פוליבה" ליום אימונים על סוזוקי סמוראי ישן, וחזרנו עם מרשם. ספורט מוטורי עממי - ככה עושים את זה

ZF6_samorai_side_2
ZF6_samorai_side_2
samorai_6
samorai_6
samorai_5
samorai_5
samorai_4
samorai_4
samorai_3
samorai_3
samorai_2
samorai_2
samorai_1
samorai_1
 
 

מאת נמרוד מלר 

שמוליק לודוויג הוא שלי יחימוביץ של הספורט המוטורי. כבר יותר מעשור שלודוויג, איש תקשורת וצלם וידיאו, מצלם מרוצים ותחרויות עבירױת בישראל וגם מחוץ
לה. הרבה שנים של מבט מהצד, לימוד וטיולי ג'יפים הביאו אותו לקבל החלטה לפני כשנה וקצת ­ לחצות את הקווים לצד השני של המצלמה. כמו יחימוביץ', גם לו אין כוונה לחזור לאחור. בניגוד אליה, הוא כבר רושם ניצחונות.

סוזי המשתוללת, לודוויג ופרסלני // תצלומים: גלעד ארציאנדרדוגים שמצליחים בגדול נדירים בספורט המוטורי, שבו חוקי הפיסיקה בכל זאת משמשים חסמים. איך ייתכן שהרכב הישן, הקטן, החלש ביותר, עם הצמיגים הזעירים מוביל על פני עדר של מפלצות עבירױת הבנויות בידי מיטב סדנאות השיפורים? התשובה כתובה על שלטים גדולים בחדרי אוכל צבאיים: האדם הוא הפלדה. הצטרפנו לצוות "פוליבה" ליום אימונים, וחזרנו עם מרשם. ספורט מוטורי עממי ­ ככה עושים את זה.

לודוויג וחברו לטיולים ירון פרסלני, הרכובים על הסמוראי הישן והחבוט, נרשמו לעונה הקודמת של קרוס-קאנטרי טרופי, ליגת מסעות העבירות המאורגנת כל חורף על ידי מיקי יוחאי. תחרות ראשונה הובילה לתחרות שנייה, ועוד אחת, ולפתע מצאו את עצמם בסוף העונה על הפודיום, במקום השלישי המכובד. מעודדים על ידי ההצלחה הבלתי צפויה, גייסו כסף וחסויות, נרשמו לקטגוריה הבכירה, האדוונצ'ר, שבה הכלים משופרים ומוטלות עליהם מגבלות טכניות מועטות, והסתערו על הליגה. נכון לכתיבת שורות אלו )לאחר שלושה מקצים מתוך חמישה( צוות "פוליבה" מוביל את הטבלה, במהלך אנדרדוגי מהסוג שמסעיר מדורי ספורט במשך שבועות.

ניתוח שטח – דע לאן אתה נכנס
כל החפץ להתחיל להתחרות עם רכבו, צריך קודם כל לסקור את ההזדמנויות הנקרות לפניו. בכל עיירה נידחת במדינה מאובקת בארצות הברית מתקיימים בכל סוף שבוע כמה אירועי מוטוריקה עממיים. גם בתקציב אפסי יכול כל אחד להתחרות עם כל גרוטאה ב‑demolition derby המקומי. בארץ ההיצע מצומצם, ובהעדר מסלולי אספלט כמעט כולו עדיין מצוי בשטח. תחרויות הג'יפים מתחלקות לשניים ­ מהר ולאט. בין מרוצי המדבר המהירים לבין מסעות העבירות האטיים, יותר קל להיכנס מבחינה כלכלית דווקא לעבירױת. בלי הסברים טכניים מעמיקים נאמר שככל שהמהירות עולה, סכומי ההשקעה ברכב תחרותי גדלים, ואתם גם הנזקים.
מסעות הקרוס-קאנטרי טרופי המתקיימים כשבע שנים בשמות משתנים אך תחת אותו שרביט ניהולי, דווקא הם הזדמנות עממית יחסית להתחרות, עם סיכוי אמיתי לנצח. המהירות אינה מכריעה בהן ­ מעבר מכשולים אטי, ניווט, קבלת החלטות ועבודת צוות קובעות יותר. ג'יפ סופה חזק או לנדרובר על גלגלי ענק הם הבחירה הטבעית, אבל רכב קטן, זול וקל משקל, שאפשר למשוך בקלות ובמהירות בכננת, וחסין יותר לנזקים, טוב לא פחות ­ זו היתה התובנה של לודוויג, אחרי שנים של מבט על תחרויות מאחורי עדשת המצלמה.

חסות – הגביע הקדוש של הספורט

בואו נעבור על שרשרת המזון של הספורט המוטורי. הספורטאי נמצא בבסיסה ­ הוא רוצה לנהוג, להתחרות ולנצח, בלי סיבה הגיונית. מדובר באינסטינקט פרימיטיווישל גברים שאין צורך להתנצל עליו יותר מאשר על נחירות בלילה. שלושה סוגים של עסקמסחרי חיים בסימביוזה עם הספורטאי המוטורי. הראשון מציע את הבמה ­ זהו הגוף המארגן את התחרות. גם הוא עושה זאת בשם הנאה אישית סדיסטית, יאמר מי שעוקב אחרי תחרויות העבירות, אבל בהחלט גובה כסף רב מהצוותים המשתתפים; ארגון תחרות ברמה גבוהה מצריך מערך לוגיסטי, שיווקי ותקשורתי כבד, מארשלים וסדרנים ביום האירוע,ביטוחים, אישורים ועוד.

הגוף השני הוא הספונסר. כדי לכסות את הוצאות הספורטאי והמארגן קיים הספונסר, נותן החסות. מציאתו, שימורו וריצוי דעתו ­ זו מטרת חייו של הספורטאי המוטורי, כך היה וכך יהיה בכל העולם. הספונסר אמור לספק את הכסף (ובניגוד לכדורגל שבו הציוד המינימלי הוא כדור סמרטוטים וארבע אבנים, מדובר בהרבה מאוד כסף). בתמורה מקבל הספונסר ­ מה בדיוק? זו שאלת השאלות. בדרך כלל הספונסר לא מקבל דבר זולת אהבה. לא לחינם רבים מנהגי המרוצים בעולם הם בנים למשפחות עשירות. לחלופין, הספונסר מוצא את אותו עניין מוזר ובלתי מוסבר בכל מה שיש לו מנוע, עושה רעש ונוסע מהר. מי שלא נולד עם כפית זהב בפה, מי שלא מממן את השיגעון האישי מכספו האישי, חייב לעבוד קשה כדי לתת לספונסר תמורה. והתמורה היא סיפור עיתונאי מלווה בתמונות צבעוניות של רכב צבוע בצבעי החברה נותנת החסות. כן, התקשורת היא הגוף השלישי שמשלים את פאזל הספורט המוטורי.

לודוויג ופרסלני עשו את המסלול הקלאסי של נהג מרוצים עני. הם השתתפו בעונה הראשונה על חשבונם. הרכב הוא הג'יפ הישן של לודוויג, עם הרצועות וכלי העבודה האישיים, כננת אחת שלו וכננת שנייה פורקה מהג'יפ של פרסלני. צוות הסיוע כולם חברים. לאחר הוכחת רצינות ואספקת תוצאות, מה שמכונה "פודיומים", ולאחר עבודת שיווק מאומצת, נמצא גם הספונסר, חברת "פוליבה" המייבאת ומשווקת מוצרים לענף האפייה. אותם אלפי שקלים שהספונסר מכניס הם שמאפשרים לצוות לפרוץ קדימה. השיעור לכל החולמים ברור ­ נותני חסות לא יחפשו אתכם. אתם צריכים למצוא אותם, ואתם צריכים קבלות שאותן תוכלו להשיג רק בתחרות, ואת הכסף לעונה הראשונה תצטרכו לגרד לבד.
תכנון ותקצוב
גם האבא העשיר ביותר, ועל אחת כמה וכמה ספונסר עסקי שמחפש תמורה פרסומית, ישקיע סכום כסף מוגבל. חובה לתקצב, באופן מסודר את תוכנית ההשתתפות לעונה שלמה.
כמה עולה כל תחרות? דמי רישום, דלק, בלאי חלקים צפוי, רזרווה עמוקה לתיקון נזקים ובלאי לא מתוכנן. החלק הבעייתי הוא הכנת המכונית ­ כמה להשקיע בשדרוגים אקזוטיים? רוב המתחרים בקטגוריה הבכירה של מסעות העבירות עושים זאת על גבי ג'יפי סופה. הסופה האופיינית מוגבהת מאוד, מצוידת בסרנים מוגדלים, במערכת מתלי סליל חדשה, ומושקעת בסכומים שעולים לרוב על 100 אלף שקלים. לודוויג ופרסלני בחרו בקיצוניות השנייה ­ סוזוקי סמוראי, סטנדרטי כמעט לחלוטין. איפה כן הושקע הכסף? בצמיגים חדשים וטריים, ולא בארבעה בלבד אלא בשבעה, שמבטיחים שפאנצ'ר פשוט לא יעצור את הצוות; בשלוש כננות איכותיות ומהירות, שתיים מותקנות על הרכב, אחת רזרווית בנגרר הסיוע; בכבל כננת סינתטי מיוחד, קל וחזק, שמאפשר לפרסלני לרוץ בבריכות הבוץ בקלות רגליים שאינה מאפיינת נווטים אחרים שגוררים כבל פלדה כבד; בציוד בטיחות וחילוץ איכותי, ובתחזוקה מושלמת של הרכב שלא משאירה פתח להפתעות.

התמדה והישרדות
סיום כל תחרות במקום מכובד ועם מינימום של נזקים, או במלים אחרות הישרדות, הוא המנטרה של צוות "פוליבה". ירון פרסלני כנווט ומקבל ההחלטות בשטח לעולם יעדיף לשלם בעוד דקה ולפרוס כבל כננת מראש על פני ניסיון עובר/שובר הרואי המאפיין את המתמודדים האחרים על ראשות הליגה. הצוותים האלה לעתים עוברים ­ ומנצחים את התחרות ­ ופעמים אחרות שוברים וחוזרים על גרר. בסיום, בטבלה, מי שמתמיד הוא שמוביל. לא לשבור הוא כלל ברזל ­ למרבית הצוותים התקציבים לא גדולים, ונזק למכלול גדול כמו מנוע או גיר גורם לייאוש ולוויתור על מרוץ ­ מה שמראש מוריד אותם מרשימת המועמדים לאליפות.

משמעת ואימונים
ספורט מוטורי הוא ספורט, קודם כל. בצוות "פוליבה" יש סדר ולמביט מהצד ברור מי מניף את השוט. ירון פרסלני היה כדורגלן מכבי חיפה בתחילת שנות ה‑80,
והחינוך הספרטני ניכר בו. הוא אחראי למשמעת, לניקיון, לשגרת הטיפולים. אמנם צוות הסיוע, ה"סרוויס", מורכב מחברים ומתנדבים, אבל מהצד הם נראים כמו חיילים ­ בזמן התחרות והאימונים. גם אחרי תחרות לא נחים ­ הרכב וכל הציוד נשטף, מקורצף ומסודר כמו למסדר צבאי. בכל סוגי הראלי מאוד מקובל שדווקא הנווט הוא הבוס, המרסן והשולט בנהג, שהוא הדמות הפרועה והציורית יותר. לודוויג בהחלט ציורי, דברן גדול הרבה יותר מפרסלני. למעשה, הוא הארכיטיפ של הג'יפאי הדברן, שופע צ'יזבטים ומורשת קרב. אבל להבדיל מרובנו ­ יש לו גביעים ולא רק סיפורים.

על מה מתאמנים? מפרקים ומרכיבים מחדש את תכולת הרכב. לכל פריט ציוד יש מקום, והחוכמה להגיע אליו מהר. האימון כלל ריענון נהיגת דיונות לקראת התחרות הקרובה בחולות פלמחים, אימון כננת לראש הדיונה הגדולה בקיסריה ­ תרגול שימוש בעוגן החול הכבד, דמוי עט החפירה, שעליו נשען הנווט. לאחר מכן תופרים תעלות השקיה בעומק 3 מטרים פלוס מטר בוץ, מכשול אופייני לליגה, שבו מככב צוות "פוליבה". כמעט שום ג'יפ לא מסוגל לעבור בנסיעה רצופה תעלות כאלה. שנים של נסיון לימדו את פרסלני לקרוא את המכשול מראש, לכוון את לודוויג בכניסה נכונה, לפרוס את הציוד מראש ומהר. הוא דופק את עוגן ברזלי הזווית המיוחד לתוך האדמה, והסמוראי נשלף מהר ובקלות שוב ושוב. הציוד נפרס ומקופל למקורו כבתרגולת שריונאית בימים הטובים של טליק. הספורט המוטורי בישראל בחיתוליו. תוך שנים ספורות הוא יתמקצע, והסיפור שלפניכם לא יוכל לחזור על עצמו. הכי קל וזול להיכנס להיכל התהילה כשהוא רק נפתח. הכתבה הזאת מדגימה את החשיפה שמקבל צוות מנצח. צוות מיומן כצוות "פוליבה", שיקבל לידיו רכב שטח, ולא משנה איזה רכב, הוא מנוף שיווקי עם פוטנציאל. חבל שסוזוקי סמוראי החדש האחרון נמכר בישראל לפני שמונה שנים.

סוזי עוד משתוללת

שמוליק לודוויג נרשם לראשונה לפורום ג'יפים אינטרנטי כבר לפני שנים. הוא בחר לעצמו את השם "סוזי המשתוללת", ולא ידע שבכך ייסד מותג. "סוזי", הסמוראי, מלווה את שמוליק כעשר שנים. עד העונה הנוכחית הוא שימש גם רכב יום-יומי שהסיע את בעליו לעבודה, גם רכב טיולים משפחתי שאיכלס את שמוליק, אשתו, בתו והחותנת עם ציוד קמפינג לשלושה ימים במרחבי הנגב, ובעיקר רכב שעשועים שגלגליו הונפו בכל יום שישי על סלעי הר חורשן.

18 שנים של עבודה קשה ניכרות ב"סוזי" במבט מקרוב. מתחת למדבקות החסות הצבעוניות, הפח מקומט מהתהפכויות, יותר ממניין אצבעות כף יד אחת. בסרנים מותקנות נעילות דיפרנציאל אוטומטיות מסוג Right‑Lock, בטרנספר מותקן קיט גלגלי שיניים מתוצרת
Calmin המקצר את יחס ההעברה הנמוך פי שניים מהמקורי ­ זהו אחד מכלי הנשק הסודיים. המנוע המקורי, בן 1,300 סמ"ק, הוחלף אחרי קרוב ל‑400 אלף ק"מ במנוע דומה מסמוראי מודל 1998, שהוסב לשימוש בקרבורטור ישן ואמין במקום מערכת הזרקה. מערכת המתלים שופרה במשך השנים וכיום היא כוללת קפיצים קדמיים מתוצאת קלמיני האמריקאית ואחוריים מתוצרת חברת "המתלם" הישראלית. רוב מכלולי הרכב מקוריים או חודשו על ידי לודוויג.

הפרטים המעניינים הם דווקא בתחום הדיגום והאבזור המיוחד לתחרויות. הישרדות במעברי מים נמצאת בעדיפות ראשונה, ולשם כך מותקן שנורקל למערכת היניקה, וכבלי ההצתה מלאים בגריז. הכננת הקדמית והאחורית הותקנו על מתקנים נשלפים מיוחדים. ביום-יום אין סיבה להיסחב עם כננות כבדות, הן מותקנות רק לקראת מרוץ. הדלת האחורית מוסרת לפני התחרות ­ זהו משקל מיותר שרק מקשה על ההגעה לציוד בזמן התחרות. במקומה מונח כיסוי ברזנט המכסה על ארגז ציוד ייעודי המכיל את ציוד החילוץ בשליפה מהירה, לפי סדר חשיבות הגיוני, הכל מאובטח בצורה מושלמת ונעול אל קשת ההתהפכות הפנימית. מערכת ניווט טרה-טריפ היא כמובן חובה. הרכב נעול צמיגי בוץ במידה 235/75-15. מכל מים מיוחד הותקן, עם משאבה חיצונית הזורקת זרם גבוה ישירות
על המגבים ­ ניקוי מהיר ויעיל של בוץ מהשמשות הוא קריטי.

סוזוקי סמוראי "סוזי המשתוללת"

תצורה: שטח, שתי דלתות, שני מושבים.
מידות: אורך 343 ס"מ, רוחב 153 ס"מ, גובה 167 ס"מ (במקור), בסיס גלגלים 203 ס"מ, משקל עצמי 942 ק"ג (במקור) , צמיגים: 235/75R15 פרופיל שטח מלא
הנעה ותמסורת: ידני 5 הילוכים, תיבת העברה בעלת הילוך כוח מיוחד ביחס 4:1, נעילות דיפרנציאל אוטומטיות בשני הסרנים.
מנוע: בנזין, 1300 סמ"ק, מאייד, נתוני הספק ומומנט לא נמדדו.
ביצועים: מנצח תחרויות עבירות.
עזרי נהיגה: אין אפילו הגה כוח.
צריכת דלק: בערך 9 ק"מ לליטר.
בטיחות: כלוב התהפכות פנימי, רתמות מרוץ, קסדות חובה.
אחריות: 3 שנים או 100 אלף קילומטר
שנת השקה: 1988, הושבח עם השנים
מחיר: לא למכירה
פורסם במגזין TheDriver