אלפא 75

מאת: מערכת כבישים, 16/05/2008
כל אורח שהוזמן לנסיעה באלפא רומיאו 75 שלי, מצא את עצמו עומד מול ידית פתיחת הדלת ומנסה להבין איך להפעיל את אצבעותיו כדי להיכנס. הדילמה ממשיכה גם כשרוצים לצאת מהרכב. אבל בעצם, מי רוצה לצאת?

אלפא רומיאו 75
אלפא רומיאו 75
אלפא רומיאו 75. צילום Geir Langlo
אלפא רומיאו 75. צילום Geir Langlo
 
 

מאת: שלו ליטמן

צילום: cc-by-stalehd

ההתאהבות

יש לה מבנה מרשים, קווים ישרים ויפיפיים ואף חד וארוך. זוהי האיטלקייה הראשונה שלי, אלפא רומאו 75 1.6 מודל 88'. פשוט התאהבתי בה כמו בכל סיפור אהבה, קשה לצפות אותו מראש או לתכנן, זה פשוט קורה, נפגשים, יש קליק ומתאהבים.

כנראה שזה העניין עם האלפות, הרגש. אחרת אין סיבה הגיונית לרכוש רכב ישן משנת 88' ובטח שלא רכב ספורטיבי בן עשרים שנה.
ההיגיון במקרה הזה לא ניצח במלחמה, הרגש היה חזק יותר.

נפגשנו לראשונה בחניון הרכבת בתל-אביב.

בחניון פגשתי את המכונית עם בעליה הקודמים – איתן, חובב רכבים קלאסיים מושבע. הוא משפץ היום פורש 911 משנות השישים, רוכב על וספה עתיקה ובעבר היה הבעלים של אלפא 75 2.0 Twin spark , כך שנראה שהייתה בידיים טובות.
יצאנו לנסיעת מבחן, נכנסתי לקוקפיט, הנעתי את המנוע, הכנסתי לראשון, שחרור קלאצ' ויצאנו לדרך. אז זה קרה, ההתאהבות. זה הרגיש קצת מוזר אבל זה היה אמיתי לגמרי, הביטוי הפיזי המיידי היה מין חיוך מטומטם על הפנים ואיתו הגיע מין צליל פנימי ששר שירים כמו
" yippee yey " או " woo hoo ". יש פה משהו שאי אפשר להגדיר במספרים או נתונים, יש למכונית הזו נשמה ובה התאהבתי.
איתן שאל אותי אם הייתה לי אלפא בעבר, עניתי שלא. עצם השאלה סקרנה אותי לגבי האלפות מחד אך גם העלתה שביב של דאגה בליבי. אלפא רומאו מעולם לא נתפסה בשוק הישראלי כאיטלקייה אמינה כעדרי היפניות למינהן. היא ידועה כאחת קצת בעייתית שאוהבת לבקר רבות את המכונאי.
ה-75 יודעת להעניק אהבה והרבה. אך כדי לחיות איתה חיי זוגיות מפנקים, עלי להיות ממש כמו מאהב מסור, בכל זאת היא כבר לא כל כך צעירה. אני צריך להכיר אותה היטב, לטפל בה במסירות ולתחזק אותה באופן תמידי . רק כך תפרח האהבה בינינו. אחרת זה יכול להפוך לסיפור רע וכואב.

לקחתי על עצמי את המחויבות, העברנו בעלות בדואר ישראל, המזומנים עברו מכיס לכיס ומסע הגילוי התחיל.

מסע הגילוי

כמו באיטליה מסע הגילוי מתחיל בפמילייה או בעברית, המשפחה.
ה-75 לבית אלפא-רומאו נולדה בחודש מאי בשנת 1985. היא נקראה כך כדי לחגוג יום הולדת 75 שנה לפמיליית אלפא רומאו.
היא ממשיכת דרכה של האלפטה, משתמשת במכלולים דומים ובנויה באותה צורה הייחודית בעיקר למכוניות ספורט וספורט- טורינג. מנוע קדמי אורכי ותיבת הילוכים נפרדת הממוקמת בין הגלגלים האחוריים ויוצרת חלוקת משקל כמעט מושלמת בין החלק האחורי והקדמי של הרכב. תכנון ייחודי זה משותף לאלפא שלי ולמכוניות ספורט אחרות, כגון פורשה 924,944,928, 968, פרארי 456, 550, 575M ואפילו הקורבט .
המנוע הוא 1.6 ליטר טורי בעל שני קרבורטורים המפיק 110 כוחות סוס ב-5,800 סל"ד, שיא המומנט מגיע ב-4,000 סל"ד , לא רע ביחס למכונית משנת 88' .

מסע הגילוי ממשיך ברגע שמסובבים את הסוויצ' ומניעים, אז היא מתעוררת לחיים. הגרגור האלפאי האופייני מופיע, מד הטורים עולה והחגיגה מתחילה, שילוב מדוייק להילוך ראשון ובום ! האוטו מאיץ חזק, מעבר להילוך שני, שלישי, רביעי, חמישי. הטורים עולים מהר ואיתם המהירות, המנוע הזה אוהב טורים ופשוט מעיף אותך קדימה חזק ומגרגר כל הדרך סימפוניה מוטורית נהדרת !!! לא צריך כאן מערכת סטריאו, האגזוז משמיע מזמורים משכרים.
המנוע חובב סל"ד גבוה ולמרות נתוני יצרן המעידים על שיא מומנט ב- 4,000 סל"ד התחושה היא של בשרניות כבר מטורים נמוכים.
תיבת ההילוכים הממוקמת מאחור, דורשת ריכוז ודיוק בהעברת הילוכים. העברת הילוך ברוטאלית מדי תגרור רעש לא נעים מהגיר. גם כאן הרגש משחק תפקיד חשוב.

הנהיגה ב-75 ממכרת, התחושה היא של חיבור ממשי לכל מה שקורה סביבך. כל גלגל משדר את מצבו על הכביש ומתריע על איבוד אחיזה.
ההגה, שאינו מוגבר כוח, גם כן עוזר לנהג להתחבר לנהיגה ובעיר הוא תורם לחיזוק שרירי הידיים בחניה.
נראה כי האלפא שלי נבנתה לכבישים מפותלים כמו כבישי טוסקנה או כבישי הרי האלפים. בכבישים מפותלים היא נותנת את כל כולה ופשוט כיף לנהוג בה שם. באוטוסטרדה אפשר לשייט בנוחות וליהנות מהנוף.

ביום יום

האלפא שונה ומיוחדת. אך האם ניתן לחיות איתה גם בחיי היום יום חיי זוגיות אוהבת ונעימה? הרי בחיי הזוגיות יש גם שיגרה, לא כל נסיעה היא כמו בכרמים של טוסקנה, יש גם נסיעות מנהלתיות למכולת או לעבודה. האם גם שם זה יכול לעבוד? בינתיים אני מרגיש שזה אפשרי ויותר מזה. האלפא מתאימה לפילוסופיית הנהיגה שלי. כשנוהגים נוהגים!
רוב הרכבים החדשים היום נבנים בצורה בה מעורבות הנהג מינימלית והניתוק מהמתרחש מסביב מקסימאלי. במצב כזה קל יותר לנהוג ברכב בלי לדעת לנהוג. האלקטרוניקה שולטת במקום הנהג ונוצרת אשליה שהכל זורם מעצמו. הנהג מאפשר לעצמו לעשות פעולות שאינן קשורות לנהיגה כמו לכתוב, לקרוא או כל דבר אחר. ב-75 אני רק נוהג, לא מדבר בנייד, לא כותב או קורא כלום, פשוט נוהג.
אין תחליף לנהיגה האנושית, לחיבור בין המכונה לאדם ללא תיווך של ג'וקים, נגדים וכבלים. אולי אם יצרני הרכב היו משקיעים פחות באלקטרוניקה ויותר בללמד כיצד לנהוג, אולי אז היו נהגים טובים יותר?

הבחירה

האלפא-רומאו 75 מעלה לי חיוך על הפנים גם כשאני נוסע למכולת. היא מזכירה למי שנוהג בה את מהותה ותמציתה של הנהיגה. יש לה אופי, היא כיפית ובעלת נשמה.
כמו בכל זוגיות מוצלחת צריך לטפל ולדאוג לה, אך היא יודעת לתגמל ולהשיב הרבה הרבה אהבה.