גרוטראלי יומן מסע

מאת: גיא רוסו, 31/10/2016
המטרה: לחצות את הארץ מאילת למטולה דרך השטח. האמצעי: סיטרואן ZX קשישה. גרוטראלי, יומן מסע

GRUTARALLY (10)

(רוח הקבוצה. צילום: אוהד ענבר)

"גרוטאה, אבל לפניך". פעם, היינו תולים בגאון שלט כזה על הגרוטאה שעמלנו כל הקיץ לגרד כסף בשבילה. היום הנוער שלנו שורף את אותו סכום בהינף עפעף על איזה סקייטבורד או ג'ינס. מי שמגרד זה אנחנו (את המפרצים) במחשבה איך הילדים שלנו מצליחים לסובב אותנו על האצבע כל פעם מחדש.
הראשונה שלי הייתה פורד אסקורט שנת 76 שקניתי באלף שקל (פחות ממכונית על שלט בימינו) בשנות העשרים לחיי. אמנם היא נשמעה כאילו הגיר נגרר מתחתיה אבל היא נתנה את הריגוש והחזיקה מעמד יותר מקיץ אחד, שזה אפילו יותר מחברה צמודה.
האסקורט סיימה את חייה בניסיון שיפוץ עשה-זאת-בעצמך של ראש המנוע. אחרי הניסיון הזה למדתי שאין לי כלים ולא ידע לבצע פעולה כזו וחמשת המטרים שהיא סיימה בנביחה רמה היו האחרונים בחייה. מה עושים? מורידים לוחיות (וניירות במשרד הרישוי) ומוכרים לשכנים בעונת מסיק הזיתים. אחריה מגיעה האלפא רומיאו ג'וניור שנת 73 בפרק פחחות ארוך והיא בתורה נקלעת לריב חמולות. זוג מושבים, גריל קדמי וזיכרונות. זה מה שנשאר.
חיפושית שנת 70 כבר הייתה בפאזה אחרת, בוגרת יותר. אקדמאית. ליוותה אותי לאורך כל לימודי הנדסאי רכב, היא וחברותיה כבר קיבלו יחס חם ואוהב.
השנים חלפו, השריטה לא החלימה. הנה אני שוב בגרוטאה. סיטרואן ZX מודל 96 1.8 ידנית.
מסע גרוטראלי, חול המועד סוכות, מאילת למטולה, דרך השטח.

הכללים פשוטים: הרכב צריך להיות בשווי של עד 3,500 שקל. הנעה קדמית או אחורית אבל לא 4X4. עם טסט ורישוי חוקי.
מתוך האתר הרשמי של התחרות: גרוטראלי הוא מסע הישרדות אתגרי של אדם ומכונה. המסע אינו תחרותי, וכל צוות מחליט על האתגרים בהם הוא משתתף ועל אלו שהוא עוקף. על כל צוות מוטלת האחריות לסחיבת הציוד הדרוש כגון אוהלים ושקי שינה, מזון, חלפים וכל מה יזדקקו לו במהלך המסע. על המשתתפים להגיע בכל סוף יום לנקודת הסיום הקבועה מראש בה נפגשים כולם. משתתפים אשר נתקעו בדרך ולא הצליחו לסיים את היום יעשו את הלילה בשטח, וינסו להתקדם ביום הבא ולהדביק את הפער. אין חילוצים חיצוניים, כך שרכב תקוע יחלץ את עצמו או יסתייע בצוותים אחרים.

בשנים האחרונות שמעתי ממספר מקורות על הגרוטראלי. היום זה כבר שם דבר בקרב חובבי רכב. גם ביד2 תמצאו את המונח 'גרוטראלי', נישה חדשה שתלך ותתחזק. את הקרדיט אני נותן לחברי רודולפו. הוא תורם את הסיטרואן ZX למדע. סליחה, למסע. אני על תקן נהג משנה ומכונאי מוטס (טוס! תראה מה הרעש!). יחד נסענו לקפריסין ב-2006 לראות מירוץ ראלי אמיתי. הוא חולה פיז'ו סיטרואן וה-ZX בבעלותו כבר יותר משמונה שנים. אנחנו נלווה אותה בדרכה הראשונה בקריירת הראלי או בדרכה האחרונה, מה שיבוא קודם. היא לא נסעה כבר חצי שנה וגם אז היו לה כמה ליקויים שהביאו אותה למצב הזה. נקודת פתיחה מצוינת לאירוע שבו כולם בעד כולם. הרי זה מסע אתגרי חברתי וחוויתי המשלב אדם טבע ומכונה ולא מרוץ.

טבלאות של משימות, רשימות כלים וחלקי ספייר מצויים ורצויים. זה מתנהל כמו מבצע צבאי או פרויקט ענק. לא צחוק. אם להיתקע אז בכבוד! העבודה רבה וכאנשים עובדים צריך חלוקת זמן מחייבת. מרפי ידאג שלא יהיה קל. אי אפשר בקפיצות של סופ"ש כי אין לנו שנה להתכונן, מנצלים כל חלון זמן. ביקור בפנצ'ריה של דודי לארגן ג'אנטים עליהם נרכיב כהמלצה צמיגים חדשים ומחוזקים. עודד גרוס מגתוס תורם לנו מגן גחון.

GRUTARALLY (4)

(מגן גחון גתוס. צילום: רוסו גיא)

יש קבוצת ווטסאפ, החבר'ה משתפים תמונות בכורה של הכלות בהכנות לאירוע. פריטים למסירה, הצעות לרכבים, שאלות טכניות. אנשים רציניים. מפגש היכרות ראשוני, 28 רכבים מכל קצוות הארץ משתתפים השנה מתוכם עשרה שרדו את המירוץ הקודם ובאו לעוד סבב. יש תחושה באוויר כאילו כבר נפגשנו בעבר ופשוט לא זוכרים מאיפה. השריטה משותפת, ההתמכרות זהה. הסבר כללי, תדריכי בטיחות, ורשימת ציוד חובה. בהמשך אני קופץ אל תומר וקובי מצוות 'בום טראח' לאסוף פלטת אלומיניום שתעזור לי למגן את מיכל הדלק. מקבל ממקור ראשון טיפים ומנסה לחוש מקרוב את הסובארו שלהם. יש לנו עוד הרבה הכנות.

חלוקת התפקידים בינינו ברורה והרעיון של 'צוות הומאז" בתחפושת של סבסטיאן לואב בקסארה ראלי מקושטת מפנה מקומה לטובת צעצוע של סיפור וצוות 'בז שנות אור' בגוונים תואמים. שנינו ילדים מגודלים כך שזה תואם לרוח. המיגונים במקום ודיגום הרכב מבפנים מתקדם בקצב טוב. מה שלא צריך מפנה את מקומו ואנחנו מרוויחים חיסכון במשקל ויותר מקום לציוד.
הזיווד כולל ארבעה גלגלים ספייר, עשרים ליטרים דלק ספייר, עשרה ליטרים מים, ג'קים, לומים, את חפירה, רצועות ושאקלים, כלי עבודה, ערכת דבקים, אזיקונים, ברגים קודחים ומברגה, ערכת חשמל, מפצל שקעי מצית וגם ציוד אישי. הנה הלך כל המקום ותוספת המשקל מנמיכה את הרכב באיזה סנטימטר או שתיים. הדובדבן הוא הכונס אויר על המכסה, כולם משתמשים באביזרי אינסטלציה ואנחנו לא שונים (חוץ מהאוריינטציה והמיקום).

D-day מגיע ואנחנו גולשים לכיוון אילת. הרכב מרגיש טוב, בתחושה כאילו הוא לא נסע כך מעולם. רודולפו דאג לרדיו וגם גז במזגן, לא התווכחתי איתו. גם כך רוב הזמן נבלה עם חלונות פתוחים מקשיבים לטבע, לקולות ברזל על אבן והכוונות נהיגה. מגיעים לקראת ערב לאילת למתחם הסגור. מצב הרוח בשמים. לא לשכוח לישון. בבוקר מתארגנים ואוכלים ארוחת בוקר, כזו שנקבל מידי בוקר וערב ע"י הצוות המדהים ועגלת המטבחון המדהימה לא פחות. רואים שהדברים נעשים מאהבה. טקס קטן ויציאה.

GRUTARALLY (6)

(מטבחון נייד. צילום: עומר שושני)

הניווט בעזרת תוכנת 'off road' שנכנסה לתמונה בשנים האחרונות. היא עובדת צמוד עם מסעות הגרוטראלי ומשתפרת מפעם לפעם. כל בוקר מקבלים קישור למסלול של אותו היום ואפשר לראות בזמן אמת מיקומי משתתפים או את הנקודה האחרונה בו הוא נצפה במקרה של איבוד קליטה. על המסלול דקרו נקודות החלטה לגבי המשך במסלול או כינוס לנקודה הבאה או למחנה. החשש הכי גדול הוא תקיעה בתוך שמורות טבע בלילה. הפקחים סבלניים וסלחניים למראה התימהוניים ברכבים הפרטיים שתוקפים את המעלות בנחישות של פרדות. אבל שהייה בתוך שמורה עם רדת הלילה זה כבר טאבו. וזה כואב בכיס.
ההתחלה אגרסיבית, אילת-ציחור. טיפוס לכיוון ההרים, מעין סינון גס. Go-No-Go אבל שהחילוץ יהיה קל וקרוב לנקודת ישוב. הדוושה כבדה והרכב קל כאיילה. טוב, לא בדיוק. יותר איילה הריונית כזו. צריך לעבוד על התקשורת בינינו, תיאום ציפיות לגבי תנופה, בחירת נתיב, איפה מניחים גלגל (בטח לא על הסלע המנומנם שהופתע כמוני, וניצח). המילה 'הלבשה תחתונה' מתייחסת לאותן אבנים שמדגישות בקול רועם שאנחנו לא ברכב שטח. אצלנו המיגונים זזים מדי פעם ומצריכים התייחסות. עברו כמה קילומטרים. גלגל אחד מפוצץ, משכך ימני קדמי נוזל ומוט מייצב גזור. כונסים בכביש למחנה. נראה שהמתלה האחורי שלנו רופס. כך גם המוראל. אחרי קרוב לשתים עשרה שעות נהיגה, בחניון לילה של נחל ציחור מתחיל נוהל של התארגנות, ארוחת ערב והחזרה לכשירות של הרכב עד חצות הלילה.

( אל האינסוף ומעבר לו. צילום: צוות פנחס)

( אל האינסוף ומעבר לו. צילום: צוות פנחס)

היום השני, ציחור-שדה בוקר, קשה באותה מידה. יכול להיות שנרשמנו לראלי אקסטרים?! הצוותים החזקים מעלים אבק. לרוב נפגשים במכשולים וההמלצה היא לצאת בזוגות או יותר. בדרך נפגוש את צוות 'קאלרשו' בפורד פיאסטה ואיתם ניסע כברת דרך. בעליות נעזור אחד לשני, אם בבנייה ומילוי בורות או במשיכת חבל והנפת הרכב במדרגה. בהמשך נעבור את 'הצוות האילתי' במיצובישי כריזמה שמחליף גלגל, אותם נרתום (תרתי משמע) בנוסף לצוות 'קלרשו' למאמץ לטפס מדרגה אימתנית. הטקטיקה קבועה, עולים מקסימום בכוח הרכב ואז בדרכים יצירתיות כמו העברות משקל ע"י מתנדב אמיץ שיושב על מכסה המנוע, משיכה בחבל או דחיפה. מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח. ואחר-כך נשבר. קובי ותומר מצוות 'בום טראח' מדגים קטע מחגיגה בסנוקר "הרדיאטור נפל לתוך הקרבורטור". הם יעבירו שעות ארוכות בהפרדת הרדיאטור מהמנוע בעקבות חבטה רצינית באחת העליות.

(תמונה: בום טראח קרדיט צוות קאלרשו)

(הרדיאטור בקרבורטור. צילום: צוות קאלרשו)

מגיעים לצומת ואופיר בא לקראתנו בסובארו אימפרזה. "תסעו דרך עוקף עשוש, כי במעלה עצמו יש בלאגן" הוא מצווה, אכן בתוכנת הניווט רואים מקבץ רכבים סטטיים בתוך טופוגרפיה צפופה. בהמשך אאמץ אבחון זה על מנת לעקוף מכשולים. לא רחוק משם כבר נעצור לטפל בחצי האגזוז שהרים ידיים ובתושבת הגיר שלקחה חופש ונעלמה. אנחנו בוחרים לבצע תיקון זמני ולהתמודד עם זה בחניון. רצועה וברגים קודחים לגוף הרכב עושים את העבודה. בעליות מהמכתש תעתיק את עצמה שארית האגזוז לגג הרכב. בחניון נראה שלרכב יש התניה קלאסית והוא מכין עצמו לעמוד על ג'ק צד לצורך תיקון. בתוכנית האומנותית של הערב – הכנת תושבת גיר מבלוק גומי.

GRUTARALLY (7)

(עוקף מעלה עשוש. צילום: גיא רוסו)

היום השלישי, שדה בוקר-תל חדיד, בתוכנית חצי מסלול בניווט חופשי, כחלק מההכנות בניתי מסלול בבית עם מפות קשיחות, ובמקביל יצרתי קובץ GPX כדי לעבוד עם התוכנה, צריך להשאיר תוכנית ב' למצב שבו נגמרות האנרגיות במכשירים. יש נטייה לאנשים לייצר תלות בכל הקשור לדיגיטלי סלולארי אינטרנטי מאוכן (GPS). הדרכים אמורות להיות קלות ושוטפות, אולי היום נצליח לעשות את כל המסלול. הרעש בתא הנוסעים מחריש אוזניים והאבק חודר מכל החורים. אי אפשר למחוק את החיוך מהפנים שלנו. התושבת לא שורדת ובכל תאוצה/תאוטה נשמעת חבטה. המנוע תלוי על שתי נקודות והאין אגזוז תורם למנוף ולחוסר הריסון. מה שמפליא זה שכבר לא שומעים את מגני הגחון נחבטים. עד סוף היום נאבד חלק ניכר מהעריסה שמחזיקה את מיכל הדלק וצינורית מים באזור הרדיאטור תדלוף בעקבות חיכוך עם הרצועה. באזור באר שבע אנחנו רוצים לדלג תא שטח ולכנוס לכביש. שוקעים בפודרה ונחלצים בעזרת בדואי מקומי. אני נותן לשני הילדים שאיתו מדבקות גרוטראלי. חוזרים לציר המסילה ולקראת מחלף מאחז עולים לכביש. מתחיל להחשיך, וצפויה לנו עוד עבודה על הרכב. הערב הכין הצוות מטפונה מטורפת, ואנחנו מקבלים עזרה מלירון וגיל מצוות 'לאקי' בצורת תושבת לסובארו שלהם. בדיקה עם קליבר, התאמה עם דיסק (על סוללות). ובכוח שכנוע הוא נכנס. יחזיק מעמד לתמיד. בכלל כל עבודות המכונאות על הרכב בשעות החושך נעשו בזכות פנסי הראש שקיבלתי בהשאלה מדודי מ-t&i, לפעמים אני חושב שהשיזוף שקיבלתי זה בעצם מכל השעות שעבדתי מתחת לרכב.

GRUTARALLY (1)

(בהשראת המשוריינים, תאורת לד לנסר. צילום: רוסו גיא)

היום הרביעי, תל חדיד-כנרת, מתחיל בירידה אגרסיבית. אנחנו עוקפים באלגנטיות, רוצים להגיע כבר למטולה. הקצב רגוע ושקול. לא מחפשים הרפתקאות, אבל ההרפתקאות מחפשות אותנו – נזילת מים ממחבר פלסטיק מטופש ביציאה מהרדיאטור. צרפתים דה-מיקולו לא יכלו לעשות צינור פשוט עם באנד כמו בכניסה אלא משהו שנראה כמו חיבור לשואב אבק עם אטם o-ring. כנראה שהטריגר לבעיה הייתה החבטה שחטפנו כמה דקות קודם, והרימה את כל הגשר של הרדיאטור בחמישה סנטימטרים. יחד איתו התעוות הסוגר של מכסה המנוע, ומאוורר אחד תקוע על המסגרת. קצת פחחות וחבר טלפוני מוציאים אותנו מהמסלול, ומכניסים אותנו לכפר סבא המנומנמת בשבתון החג. אנחנו נשמעים כמו ספיטפייר בבז (שנות אור) נמוך. קפיצה לג'לג'וליה לחפש אטם, הוצאת הפגוש ועבודת איזמל בפח החי בכדי לאפשר מקום למחבר. היינו קרובים להרמת ידיים. תודה לעודד חבר של רודולפו עם הטיפ הפשוט והמציל. כונסים לכביש ומגיעים בלילה לחניון. האחים לבית שיבולי מצוות 'פנחס' מתגעגעים אלינו. תמיד היינו לידם בחניונים, והתייחסנו אחד לשני כשכנים. הלילה החלטנו שעל הרכב שלנו לא נעבוד, אז עזרתי לעודד ואוהד מצוות 'ג'ורסיק' לנסות ולתקן נזילת מים. באחת וחצי בלילה חזרנו לנקודת ההתחלה. מחר, עוד יום.

GRUTARALLY (5)

(לחשוב מחוץ לקופסא צילום: חגית זיידנר-דוד)

בבוקר היום האחרון, הנסיעה למטולה מתחילה בעליות לירדן ההררי, מי שלא שבר את הרכב עד כאן מוזמן. אנחנו נכנסים לשטח אחרי כרכום וממשיכים במקביל לירדן. זאת הזדמנות טובה להתקלח ולשטוף את החולצה. עד איזור בית הלל ומשם בכביש למטולה. קובעים נקודה ומתאספים, כל החבורה מינוס שלושה רכבים. בתוכנית להיכנס בטור למושבה ולהצטרף לחגיגות 120 למטולה. טקס מרגש וחלוקת פרסים. אחד מהם, פרס החמור, קוטף אופיר בפעם השנייה ברציפות על הריסת שני רכבים ב-24 שעות. תם הטקס, תמונות אחרונות וחוזרים הביתה.
מלאכת הפריקה היא דה ז'ה וו של ההכנות. אני מעמיס את הציוד על הרכב שלי, ורודולפו נשאר עם הסיטרואן. גם אותה צריך להחזיר. למעשה היא הסיטרואן הראשונה מאז האירוע המקורי שמגיעה לקו הסיום. דוּז פוּאה.

עלויות:
1,100 שקל למשתתף.
הכנת הרכב – כ-5,000 שקל

תודות:
למשפחה שלי, שנעלמתי להם במשך שבועות רבים לפני האירוע.
לרודולפו, שעוקב שנים אחרי האירוע והכניס אותי לשיגעון.
לדודי מפנצ'ריית גבעת זאב, על היחס החם המקצועי והצמיגים.
לעודד מגתוס, חובב הספורט המוטורי.
לדודי ומאיה מ-t&i, על הטיפול בלדרמנים והשאלת פנסי לד לנסר.
לחגית זיידנר-דוד ולכל צוות 'גרוטראלי, מגיע לכם ערך בוויקיפדיה.
לכל משתתפי הראלי, המתמידים שמצליחים להטמיע ולהשריש ניצני תרבות מוטורית בנוף הצחיח