מבחן: טויוטה לנדקרוזר – ג’יפ גרנד צ’רוקי

מאת: יואב קווה, 30/03/2014

המבחן ההשוואתי שלפניכם מעמת את שני הכלים החדשים ביותר בשוק: טויוטה לנדקרוזר וג’יפ גרנד צ’רוקי. החלטנו לצרף למבחן גם את סאנגיונג רקסטון החדש, שהוא אמנם זול משניים האלה ב-80-150 אלף שקל אבל מציע מימדים דומים ויכולת שטח מקבילה.

 

הדינוזאורים שגשגו כאן רק לפני 10-15 שנים. הם היו גדולים, כבדים, חזקים ואיימו לדרוס את הקטנים מהם. ניסאן טראנו, איסוזו טרופר, מיצובישי פאג׳רו וטויוטה לנדקרוזר נמכרו כאן מאז המחצית השנייה של שנות התשעים באלפי יחידות כל שנה. קבלנים, בעלי משפחות גדולות, שוחרי שטח ושוחרי רושם. כולם קנו אותם. הסולר הסתכם אז בשקל – שניים לליטר ועם ישראל רכב גבוה על הסוס.

הדינוזאורים – ״רכבי השטח הגדולים עם הילוכי הכוח״ – התאימו להובלת חמישה מבוגרים ושני ילדים, ידעו לדהור בכבישים וגם לכבוש את מעלות הנגב. השילוב הזה היה נראה אז הגיוני.

אולם בשנים האחרונות, עם נסיקת מחירי הדלק, ועם הופעתם של דגמי כביש-שטח חדשים, החלו הדינוזאורים להיכחד. עם ישראל חי עבר לרכבי כביש-שטח רכים ובעיקר לרכבי כביש-שטח-אופנה שמצוידים במראה הנכון אבל רק בהנעה קדמית ולא 4X4 או במילים אחרות – סופר ג׳יפים, לנסיעה לסופר וחזרה.

טויוטה לנדקרוזר נגד ג'יפ גרנד צ'רוקי

צילומים: תומר אפלבאום

דינוזאור אחד הצליח בכל זאת לשרוד. אמנם לא בכמויות של תחילת ואמצע שנות האלפיים, ובכל זאת הוא חי ומתהלך על פני הכבישים במלוא גודלו, הדרו ומשקלו. אנחנו מדברים כמובן על טויוטה לנדקרוזר. בתחילת ואמצע שנות האלפיים מכר היבואן, יוניון מוטורס, לנדקרוזרים בקצב של 2,000 כלים בשנה. תכפילו את הנתון הזה ברבע מיליון שקל לפחות ליחידה ותגלו שדגם אחד ויחיד ייצר ליבואן הכנסות של 4-5 מיליארד שקל בשנה, לא כולל חלפים ושירות.

בשנים האחרונות מוכר יוניון מוטורס לנדקרוזרים בקצב של  600-800 כלים בשנה. המספר הזה נמוך משמעותיץ בהשוואה לעבר אבל הוא גבוה מאוד בהשוואה לכל המתחרים הישירים.

לנדקרוזר הנוכחי הוצג בשנת 2009. לפני חודשים אחדים החל השיווק של לנדקרוזר ״החדש״. למעשה לא מדובר בדגם חדש של ממש אלא במתיחת פנים מינורית – שבכת גריל חדשה, פנסי לד קדמיים, עיטור פלסטי על הדלת האחורית וגרפיקה משופרת למסך המגע. זהו בערך. השינויים האלה נועדו להשיג שני דברים: א. להעצים (עוד קצת) את הרושם החיצוני של הרכב. ב. לעקוף או לנטרל באופן זמני יצרני חליפים תחליפים. הנה ההסבר: חלקי מעטפת, כמו פגושים, פנסים וגריל הם חלקים שכיחים להיפגע בתאונות. יצרני חלקים תחליפים עוקפים את יצרן הרכב, במקרה זה טויוטה, ומייצרים חלקים כאלה בזול. ברגע שהיצרן משנה את החלקים האלה, נדרש ליצרן התחליפי פרק זמן מסוים עד שהוא מעתיק את התבניות ומשחרר אותן לשוק ובינתיים היצרן המקורי חופשי לדפוק קופה.

טויוטה לנדקרוזר יורד ירידה

צילומים: תומר אפלבאום

טויוטה לנדקרוזר הוא לא ג׳יפ. ג׳יפ כמו פריג׳ידר כמו וספה הוא יצרן ולא סוג.
ג׳יפ זה המקור, כלי הרכב הצבאי שנחנך במלחמת העולם השנייה. הוא אמריקאי, ספרטני, תנועותיו קלות בשטח ואפשר לשטוף את כולו, מבפנים ומבחוץ בצינור אחד.

ג׳יפ גרנד צ׳רוקי נושא את הסמל ואת השם המחייב אלא שנראה לנו שריפודי העור, דיפוני הפלסטיקה ומסכי המגע לא יקבלו בברכה מקלחת מצינור.
ג׳יפ גרנד צ׳רוקי רחוק שנות אור מהמקור של מלחמת העולם השנייה. וזה לא בהכרח לרעה.

אנחנו הרי רוצים את הג׳יפונים שלנו מפנק ונוח, שקט ונעים. אנחנו רוצים לנסוע 150 קמש בכביש שש ומבלי לשמוע את אוושת הרוח. אנחנו רוצים להיראות עם ולהרגיש בלי.

ושטח? כנראה שזה כבר לא גבוה כל כך בסדר העדיפויות. מתברר שג׳יפ גרנד צ׳רוקי מודל 2014 לא אוהב שטח. אני כותב את במשפט הזה ויש בו לכאורה שגיאה תחבירית. כיצד יתכן שנצר לשושלת המפוארת לא אוהב שטח? נכון שאפשר בקלות לשפר את גרנד צ’רוקי, להחליף את צמיגים, לטפל ביחסי ההעברה, לשפר את המתלים ועוד. נכון שאפשר להוציא ממנו חיית שטח נהדרת. אבל כמו שהוא עכשיו, כמו שהוא משווק במקור, ג’יפ גרנד צ’רוקי 2014 לא מרגיש נוח בשטח. הוא מאבד אחיזה בקלות, הוא קופצני עצבני, לא נוח לשליטה. גרסת הדיזל היקרה מצוידת בקפיצי האוויר מתכווננים שמאפשרים הגדלה משמעותית של מרווח הגחון, אלא שזה בא על חשבון רכות ושיכוך ולכן לא פותר את הסוגייה.

והלנדקרוזר? טויוטה היא חברה עקשנית ושמרנית והלנדקרוזר יוצא מכך נשכר. שלדת סולם גמישה, מהלך מתלה נדיב ותכנון מתלים מוצלח. לנדקרוזר, גם בלי הגבהה, גם עם הצמיגים המקוריים, גם עם בולמי הזעזועים המקוריים (הרכים מדי) הוא רכב שטח יעיל להפליא. באמת שלא צריך להיות נהג שטח מנוסה כדי לשסות אותו בעליות תלולות ואפילו סלעיות. לנדקרוזר יודע לעקוב בדבקות אחרי פני השטח וכמעט שלא לאבד אחיזה.

ג'יפ גרנד צ'רוקי מטפס עליה

ג׳יפ גרנד צ׳רוקי 2014 מציג פנסי הייטק קטנים עם לדים, שמעניקים חזות מתוחכמת ומעודנת יותר מבעבר. העיצוב מוצלח ואפקטיבי. וכמה זה עולה לנו? לכל רכב יש שני תגי מחיר: המחיר הנתפס והמחיר בפועל. המחיר הנתפס מייצג את התדמית של הרב, את העיצוב, את התדמית וכו’. המחיר בפועל זה המחיר בפועל.

אם המחיר הנתפס גבוה מהמחיר בפועל, אז הלקוח הרוויח. אם המחיר הנתפס נמוך מהמחיר בפועל, אז הלקוח הוא, חלילה, פראייר.

המחיר הנתפס של ג’יפ גרנד צ’רוקי, בוודאי בעיצוב החדש, הוא גבוה. לא פחות מ-350-400 אלף שקל. זה המחיר שמודבק לו על המצח. כך נראה שהוא שווה. והמחיר בפועל? החל ב-290 אלף שקל. זה המחיר לדגם הפשוט ביותר, לרדו, עם מנוע בנזין (3.6 ליטרים, 282 כ”ס). המשמעות: פער חיובי. ואכן ג’יפ גרנד צ’רוקי בנזין בסיסי הוא קנייה משתלמת.

גרסת הדיזל המפוארת (3.0 ליטרים, 247 כ”ס), שמצוידת בקפיצי אוויר, יקרה יותר משמעותית – 440 אלף שקל. והפער בין המחיר הנתפס למחיר בפועל נמחק.

מבחן השוואתי: טויוטה לנדקרוזר נגד ג’יפ גרנד צ’רוקי – סיכום

נימוסי הכביש של גרנד צ׳רוקי החדש מצוינים. הוא מעניק תחושה ספורטיבית, מנעו הדיזל שלו שקט וחלק (שישה צילנדרים, קשה לעיתים להבחין שזה בכלל לוגם סולר ולא בנזין). לנדקרוזר פחות מוצלח בכביש. הוא מתנדנד ורוכן בפניות. ובעיקר, הוא רועש. מנוע הדיזל בלנדקרוזר מחוספס ורועש. חבל.

ויחד עם זאת, קוטף לנדקרוזר את הנצחון במבחן הזה. למה? כי הוא רב שימושי באמת. כי הוא בסדר גמור בכביש ומצוין בשטח, כי הוא מאוד איכותי, כי הוא עמיד ואמין, כי הוא מאוד מבוקש בשוק היד שנייה. לנדקרוזר הוא כיום רכב הכביש-שטח-קשוח הטוב ביותר בישראל.

סאנגיונג רקסטון – אלטרנתיבה

סאנגיונג רקסטון בהצלבה

הסמל שלו לא נוצץ בכלל. את השם שלו קשה להגות. העיצוב שלו די אנונימי. אבל – וזה אבל משמעותי – המחיר שלו זול בכ-100 אלף שקל מהמתחרים היוקרתיים. סאנגיונג רקסטון הוא כביש-שטח-קשוח-גדול סימפטי. המנוע שלו (2.0 ליטרים, דיזל, 155 כ”ס) סוחב בסדר ואיננו רועש יתר על המידה. עיצוב הפנים פשוט ונעים. החסרון הכי גדול של רקסטון, חוץ מהתדמית האפורה, הוא מערך המתלים הרך עד כמעט רופס. יש לזה פתרון – החלפה של קפיציפ ובולמי זעזועים – במחיר של כ-10,000 שקל. פתרון מוצלח שסוגר את הפינה הזאת והופך את רקסטון לאלטרנתיבה די משתלמת.