סוסיתא `כרמל גלבוע`: קיצור תולדות הגיגית

מאת: מערכת כבישים, 06/04/2009
האם ראה יצחק שובינסקי, מקים מפעל אוטוקרס, בחזונו, את נהגי האצולה של מפקדי צה"ל, כשהם מחריקים צמיגים בכבישי הארץ המתפתחת?

סוסיתא כרמל גלבוע
סוסיתא כרמל גלבוע

מאת דן צרור

לא יאומן, אך נראה כי מרכב מכוניתו של ראש המדור היה עשוי אף-אר-פי (fiber-reinforced polymer), הידוע בתעשיה גם בכינוי ג'י-אר-פי (fiber-reinforced polymer). אנחנו קראנו לזה פיברגלאס.
אז מה אם פיברגלס הוא רק שם הסיבים (סיבי הזכוכית) בהם משתמשים לשם חיזוק תרכובות פולימרים שונים ליצירת משטחים חזקים יחסית, קלים ועמידים?
ראש המדור היה מאפיונר לא קטן.

כשלקצינים אחרים במעמדו היתה אפשרות לזכות בחצי רכב צמוד ובשליש תקן נהג, הוא נסע ב'כרמל' משלו, נהוגה בידי נהג פרטי שלו. אפילו מספר הרישוי שלה, מובלט בספרות לבנות, בתוספת האות צדי, על גבי רקע שחור, נשא קוד מאפיונרי. כמובן שלוחיות הרישוי הבהיקו לעין כל, לא פחות מלובן המכונית, לובן ה-אף-אר-פי הצבוע, המכונה פיברגלאס בפי כל.
'כרמל-גלבוע' היא גיגית. כלומר היתה.

לוח המחוונים שלה היה למעשה קרש מצופה פורמייקה של ארונות הסתדרותיים ובו מקובעים שני "שעונים" מוקפים טבעת ניקל זול: מד המהירות ועוד "שעון" שכלל בתוכו את מד הדלק ומד החום. ממרכזו בלטו ה"צ'וק" (כלומר: המשנק, אבל מי יודע מה זה?), המצית לסיגריות ומנעול ה"סוויטץ'". משמאל ל"שעונים" בלטו מתוך הפורמייקה המנופונים להפעלת האורות והמגבים. אחלה אוטו.
קל היה לראות את לוח המחוונים. היה ל'כרמל' הגה שחור דקיק למדי, גדול ורוטט, עם סמלה של חברת טריומף במרכזו. כן כן, זו היתה תקופת הטריומף אשר באה לאחר עידן הפורד, המיושן אך האמין ולפני ימי ההילמן האחרונים. כך חולפת תהילת עולם.
על פי רוב היה טרוד נהג ה'כרמל' במירוק המכונית או בעיסוקי קפה וכל מה שבא עם זה, עם פקידת ראש המדור. בשאר הזמן נהג להסיע את אשת הרמ"ד אל האטליז (אשר היה קשור בדרכים נעלמות אל רס"ר הבסיס), אל מקום עבודתה כמורה בבית הספר המיוחד, אל גן הילדים ואל כל מה שנזקקה לו.
אשת ראש המדור, זאת יש לאמר, אולי לא היתה גרסת שנות השבעים של בר רפאלי, אבל היה בהחלט מה לתפוש ובפרופורציות בהחלט נכונות. אשה אשה.
אם יש מכונית אשר עונה באופן מ ו ש ל ם לתאור של "שלוש קופסאות": הרי זו הכרמל גלבוע של סוסיתא.
מתבונן מן הצד יזדקק למערכות אופטיות משוכללות על מנת להבחין בשיפועים העדינים אשר בקווי המתאר של איזור המנוע ועוד פחות מכך: של איזור תבת המטען. הקופסאות הבלתי מחלידות הללו מתקרבות לכלל שלמות. זויות ישרות, מהוקצעות, צבועות לבן ונעדרות כל קשר לגחמות של נוי או אסתטיקה.
"נהג בוס" עם מכנסי taille basse, חולצה צמודה וכומתה בקיפול עגול תואם כתף שמאל לכל מקרה של "מבצע מלביש" אוילי של הקסדות הלבנות. לא שואל, לא מחווה דיעה, עושה מה שאומרים לו ודוהר. מה זה דוהר (אז מה אם בימים ההם טרם נולד השמוש הביזארי ב"מה זה"?).
אז מה אם נסיעה בסיבוב במהירות גבוהה דמתה לגלישה של סירת מנוע באגם אספלט? דבר לא מנע מן הנהג להוריד הילוך לשלישי ולשלבו בלחיצה של דוושת ההאצה אל הרצפה. דבר לא מנע מן המקריות להסיט את המכונה הרועמת אל עבר כוונים לא ידועים כשגלגל ההגה שלה רוטט כאילו נתקף עוית תזזיתית שאין לה סוף.
האם ראה יצחק שובינסקי, מקים מפעל אוטוקרס, בחזונו, את נהגי האצולה של מפקדי צה"ל, כשהם מחריקים צמיגים בכבישי הארץ המתפתחת, עם פקידת הבוס הנאה מתענגת על האימה לצידם?
האם הזינה איבתו לאפרים אילין (זוכרים דופין? קונטסה? לארק?) את הפולימרים בין הסיבים לכדי משטחים סינטטיים בעיצוב אשר דידה בדרכו מן העגול אל המרובע? קוים מרובעים ואף על פי כן לא פטורים מן הצל הגיגיתי הגרוטסקי?
מי לא נסע בסוסיתא או בכרמל? כל הצבא, כל עובדי המדינה, כל המדינה.
ידית הפתיחה הפנימית של הדלת נפלה, השמן טפטף מן הקרטר, הצמיגים הקטנים החליקו באיכותם הדלה לאן שרצו והסוסיתא נסעה. נסעה ונסעה.
מלאה הארץ פיברגלאס (גלאס מסיבי פיבר – באר לנו ההומורוסטין) והיא שמה פס. קוביה עגולה בלובן ברדס, לוהטת בקיץ ומדמימה מנוע בשלוליות החורף כמי שבקלקלתו נתפס. ושוב עלתה השמש והיא הניעה במלוא מפרש. נס בלתי נתפס.
אח, כמה צעירים אז היינו!