ענתיקה נגד חדשה: רנו 1930 מול רנו קנגו

מאת: אייזיק דוידוביץ', 27/04/2014
"שחרר את הקלאץ`, תלחץ, תלחץ גז", פוקד דוביק גרודמן, טייס ריסוס שמוצא את הענתיקות שלו בטיסה. אחת מהן, רנו טנדר מודל 1930, במצב נסיעה

מאת יואל זהר ואייזיק דוידוביץ. צילומים: אלון רון

renault-comp-side

בשביל ליד הפרדסים של כפר מל"ל חלפה לפני רגע, בקול טרטור בן 76 שנה, רנו בתצורת טנדר שחורה-צהובה מודל 1930, חזותה מהממת, כמעט תיאטרלית. המעבר החד אל רנו קנגו מודל 2006 קצת מבלבל, והאיש האדום הקטן שכלוא בלוח המחוונים מצפצף ונוזף: שכחנו לחגור חגורת בטיחות.

בתום הנסיעה, כשהשתיים חונות זו לצד זו, לא קל למצוא קווי דמיון בין כלי הרכב הלבנבן, הריבועי, המודל החדיש שנראה כמעט חיוור וסתמי מול קווי האר-דקו של מודל 1930, מול הקימורים העגלגלים, הגריל שמזדקר קדימה בגאווה, הניגוד שבין שני צבעים עזים. אבל השתיים נושאות סמל של רנו. השתיים, כל אחת בתקופתה, נועדו לשרת את האיש העמל. לא משאית, אבל גם לא מכונית פרטית לנוסעים ­ פשוט טנדר. 1930 או 2006, המטרה אז כמו היום היא להעביר ממקום למקום באופן ממונע סחורה או ציוד. במבט נוסף מתברר ­ העיקרון הוא אותו עיקרון. ארבעה גלגלים, מנוע, תא מטען, מושב לנהג ולנוסע. 76 שנים של פיתוח ומחקר מעוררות סקרנות לבחון מה בעצם עשו, לאן התקדמו כלי הרכב, ועד כמה השתנו במרוצת השנים.

דה-שבו ממעוף הציפור

בין אספני כלי הרכב מתהלכת אגדה על אספן אחד, טייס במקצועו, שמוצא בטיסה, מהאוויר, את מכוניות העבר שלו ­ זרוקות, ממתינות עשרות שנים בשדות נידחים, בשולי הערים. האיש והאגדה, דוביק גרודמן, כמעט בן 60, מתגורר בכפר מל"ל ועובד כטייס ריסוס זה 35 שנים. בחצר ביתו האנגר שבו נמצאים ארבעה-חמישה כלי רכב קלאסיים ייחודיים במצב תצוגה. על הקירות תמונות של מכוניות ששיפץ ומכר, כמו דה-שבו סהרה, בנטלי 51 ולנצ'יה זאגאטו, ומנגד תמונות של מכוניות חלומיות, כהגדרתו: בוגאטי, אלפא ומכוניות מרוץ משנות ה‑30. בסמוך, בחצר הרחבה, תצוגה מכובדת של מנועים מסוגים שונים, דוגמת מנוע קיטור משנות ה‑20 שהגיע מבית חרושת לגפרורים בשכם, מנוע כוכבי למטוס, וגם פסלים סביבתיים שיצר בעצמו בהשראת העולם המוטורי.

כבר בילדותו בקיבוץ דפנה פירק ושיפץ מנועים וכלי רכב מאולתרים. את המכונית הראשונה באוסף, יגואר מודל 1938 (שכבר לא ברשותו), מצא בחצר בית כשטס מעל בית עובד. כלי הרכב ששורדים, מסביר גרודמן, הם רק אלה שזכו להיות תחת קורת גג. את המכונית השנייה באוסף, רנו טנדר מודל 1930, החליף לפני 23 שנה עם חבר למקצוע תמורת שני פמוטים וטס מיוחד מנחושת. כלי הרכב הייחודי שרד מכיוון שבעליו זנח אותו לשנים ארוכות במבנה של באר מים נטושה בפרדס סמוך לקרית אונו.

משיחה עם המכונאי הקשיש שטיפל בטנדר כשעוד היה בשימוש למד גרודמן שבעליו המקוריים היה ככל הנראה קבלן יהודי שבא מצרפת לישראל בשנותיה הראשונות של המדינה, והביא לכאן כמה כלי רכב תעשייתיים לצרכיו המקצועיים. הרנו, כך סופר לו, שכבר אז היה בן יותר מ‑20 שנה, זכה להוביל שקי מלט מביירות אל ארץ ישראל הנבנית דרך ראש הנקרה. עוד לפני שקיבל רישוי ישראלי כבר הושבת והושאר עם מספר רישוי צרפתי, חלוד ומוזנח. תחת ידיו של גרודמן ובעזרת אנשי מקצוע, שופץ והוחזר אל ימי עברו.

renault-comp-plate

גם מסחרי, גם פרטי

היבואנית קבוצת קרסו משווקת את הטנדר של רנו מודל 2006 תחת סיסמת הדו-שימושיות, גם מסחרי וגם לשימוש פרטי. אחרי שעות העבודה, ככלי רכב משפחתי, נוח מאוד לאפסן בתא המטען אפילו עגלת ילדים פתוחה. המושב שמתפרק ויוצר מרחב העמסה במשך היום, מאפשר להסיע משפחה בת חמש נפשות, על מיטלטליה, ברווחה יחסית.

הרנו של גרודמן, מודל 1930, דגם RY2, ענתה כבר אז על ההצהרות השיווקיות של קרסו מ‑2006. טוני וײס, עיתונאי רכב מהולנד ומחברם של ספרים על ההיסטוריה של רנו, סביר שסדרת RY2 יוצרה בין 1929 לתחילת שנות ה‑30. במקור זה היה רכב נוסעים שיועד לארבעה או חמישה אנשים והיה נפוץ אף כמונית. עם זאת נמכר בגרסאות נוספות ­ דגם קבריולה וגרסאות מסחריות הכוללות תא מטען סגור על חשבון מושבי הנוסעים )בדומה לרעיון הדו-שימושיות של הקנגו המודרנית(. גרסת הטנדר הפתוח כמו של גרודמן, קובע ווס, לא נכללת בין הדגמים שיצאו באותן שנים. כשהיה גרודמן בקשר עם מועדון אספני רנו בצרפת, בעת השיפוץ לפני יותר מ‑20 שנה, נאמר לו שהיא אחת מ‑12 מכוניות יחידות מסוגה שנותרו בעולם. ווס מוסיף שאין לשלול את האפשרות שלאחר מלחמת העולם השנייה,

בגישה מעשית ומכורח המציאות של אחרי המלחמה, שונו מכוניות נוסעים והוסבו לטנדרים וייתכן ש‑RY2 של גרודמן היא אחת מהן.

חומר דליק

הדלת של הקנגו נפתחת לרווחה. הכניסה קלה למושב הנהג, ושטח חלונות עצום מתגלה מסביב. גם מראות הצד גדולות. את הקנגו אי אפשר להניע סתם כך. יש להקיש את הקוד הסודי. המזגן מווסת את הטמפרטורה בתא הנוסעים, וצלילי הרדיו גוברים על הרעשים המעטים שבוקעים מהמנוע השקט ­ 4 צילינדרים, 1,598 סמ"ק. לרנו הישנה מנוע בנפח 1,476 סמ"ק ושישה צילינדרים. המנוע שלה מפתיע בשקט יחסי. בקולו של הסטרטר שממוקם בחזית ובקלות ההנעה של המכונית משנות ה‑30 היו מתקנאות גם מכוניות מודרניות. לצורך אוורור ניתן לפתוח באלכסון, למרווח של 10 ס"מ, את חלקו התחתון של החלון הקדמי שעליו מותקן גם סוכך שמש מלמעלה. לפני החלון עוד שני פתחים קטנים, שאם נפתח אותם יזרום אוויר למכונית בשעת נסיעה. מתחת לפתח הימני נמצא גם פתח תא התדלוק. מכל הדלק עצמו ממוקם מלפנים, הכי קרוב לנהג, ולמעשה מסכן את חייו במקרה של התנגשות חזיתית והתלקחות. את התמונה הדלָיקה משלים מרכב העץ של המכונית. השלדה אמנם ממתכת, אך נפרדת מהגוף. הגוף עצמו עשוי ברובו מעץ מצופה בפח. הפלטפורמה גבוהה יחסית לקנגו ומקשה על העמסה ופריקה. רק חלון צר מאפשר להביט מאזור הנהג של ה‑RY2 לעבר תא המטען. ספק אם ירגיש שנפלה סחורה מהפלטפורמה הפתוחה בשעת נסיעה. אין חגורות בטיחות. ברור שלא היתה משיגה את ארבעת הכוכבים שהם מנת חלקה של הקנגו במבחני הריסוק של NCAP.

renault-comp-driver-seat-old-2

„"שחרר את הקלאץ'", פוקד גרודמן. "תלחץ, תלחץ גז", הוא מורה בהתלהבות. מתקדמים לאט. ההגה הגדול בצד ימין, הספסל קטן, נמוך ורך. תנוחת הנהיגה המעצבנת בקנגו, המושב הגבוה וההגה האופקי שלא ניתנים לכוונון, נראים פתאום נוחים יחסית. המרחב של הנהג והנוסע לידו ברנו הישנה צר ודחוס. יד וגוף מתחככים. גם אדם רזה כמעט לא מוצא מרווח בין הגה העץ הדק בעל חמשת החישורים הצמוד לבית החזה. הנהג של הקנגו נהנה ממרחב גדול יחסית, גם בעל כרס מודרנית יוכל להתרווח במושב. אם יזיז את הכיסא מעט לאחור אפילו יוכל לנהוג ביד ישרה. אבל מי שינהג הרבה ברנו משנות ה‑30, ספק אם יישאר עב גוף. אין פינוקים, אין הגה כוח. כדי לסובב את הגלגלים הגדולים יש להשקיע מאמץ. שלא בזמן נסיעה, בעמידה במקום, ההגה העשוי עץ כמעט לא ניתן להזזה.

לוח השעונים של הקשישה לא מותיר ספק: הנדסת אנוש עוד לא היתה מפותחת אז. מד הסל"ד ­ מפתיע שהוא קיים ­ מרוחק מהנהג, ואילו שעון המהירות (הדומה למצפן חירום במטוס, מעיר גרודמן) דורש התבוננות ממושכת מקרוב. הנהג אחראי גם לקידום ההצתה, המתכוונן בעזרת חוגה הממוקמת במרכז ההגה.

מתקרבים לתמרור עצור. האם הזקנה תעצור? עצרה. אמנם מערכות EBA ,EBD ,ABS עדיין לא היו בתכנון, אבל נסעו אז הרבה יותר לאט, גם על דרכי עפר וכבישי אבנים, וארבעת בלמי התוף עשו מלאכתם נאמנה.

renault-mp-3

פנייה ימינה ומיד שוב ימינה. שוב שחרור קלאץ'. רעידות. צריך לשחרר את הקלאץ' כדי שהרעידות ייפסקו. מכסה המנוע הצהוב שלוח מלפנים. פנס התאורה, שאורו צהוב, מונח על עמוד שמבצבץ מהצד. ככל שמתקדמים מבינים שהנהיגה אולי קצת יותר אטית וקשה, אבל בבסיסה לא כל כך שונה מנהיגה במכונית מודרנית.

פלסטיק בלי נשמה

מהקנגו עוד 75 שנה לא יישאר כלום, קובע גרודמן נחרצות. "אין בו שום דבר מיוחד לאספנים. הוא לא ראשון, הוא לא אחרון, אין בו שום דבר יפה". גרודמן הקפיד לשמר את כל החלקים מקוריים, אבל כשמצא את ה‑RY2 נאלץ לנסר את הצמיגים שהיו עשויים מגומי מלא והחליפם בצמיגים רגילים עם ונטיל ואוויר.

"מלבד הצמיגים המלאים המעידים על התפתחות המכונית, אפשר לבחון גם את הרדיאטור, למשל, שנמצא בקדמת המנוע, אבל המאוורר ממוקם באחוריו ומחובר ישירות, ללא רצועות, לציר של המנוע. מכסה המנוע בסגנון "הפרפר" מאפשר גישה נוחה לכל חלק וחלק, ועם זאת מסתיר תא מנוע רחב ממדים, שכאילו רומז על עוד חלקים הראויים להתמקם בו. המנוע אינו מחובר ישירות לגיר, אלא באמצעות ציר חיצוני באורך 30 ס"מ (שהיה חסר ואותו הביא גרודמן מצרפת, ממועדון אספני רנו).

renault-comp-owner

במסגרת הטיפולים השוטפים יש לחלוף במכונית הישנה על פיות גירוז רבות. הפגוש הישן גמיש, ובעלי דמיון יהיו סבורים שמדובר בפטנט של אזורי קריסה. גרודמן ממהר לבטל את הרעיון, ומסביר שפשוט ניסו לחסוך והרכיבו שם קפיץ עלה. המגב הוא מוט הממוקם בצד החלון (זרוע נשלפת), קופץ בזמן ההפעלה לזווית של 90 מעלות בהתאם לעיקרון אלקטרומגנטי, וחוזר למקומו מפאת כובד משקלו כשמפסיקים את הפעולה. ארגז המטען של הרנו הוותיקה בנוי כולו מעץ אלון. הוא גם מונח על קורות עץ גדולות. בקנגו הרבה פלסטיק ­ בפגושים, בלוח השעונים, בדלתות, בתא המטען. בעץ יש נשמה. הפלסטיק מאוד פרקטי.

אולי היה פשוט יותר להשוות את הקנגו לדגמים ישנים מסחריים אחרים, כמו רנו אקספרס או אפילו רנו 4 בתצורה המסחרית. אבל 76 השנים שעברו מוכיחות, שהגלגל לא הומצא מחדש, אלא רק זכה לשיפורים ברוח הזמן.