פולקסווגן חיפושית

מאת: יואב קווה, 26/12/2008
פולקסווגן חיפושית: למה החיפושית המקורית של היטלר הצליחה כל כך ולא הגלגול החדש שלה נכשל?

פולקסווגן חיפושית  צילומים יצרן
פולקסווגן חיפושית צילומים יצרן
פולקסווגן חיפושית. הפרופיל המוכר
פולקסווגן חיפושית. הפרופיל המוכר
פולקסווגן UP!. מנוע אחורי ומימדים קטנים. ממשיכת דרכה האמיתית של החיפושית
פולקסווגן UP!. מנוע אחורי ומימדים קטנים. ממשיכת דרכה האמיתית של החיפושית
החיפושית החדשה. לא הצליחה כמצופה
החיפושית החדשה. לא הצליחה כמצופה
16 שנים ויש לכם חיפושית חדשה CC-WIKIPEDIA
16 שנים ויש לכם חיפושית חדשה CC-WIKIPEDIA
 
 

צילומים: יצרן

פברואר 1933. הקאנצלר הטרי, אדולף היטלר, מכריז בפתיחת תערוכת המכוניות של ברלין: "בלי מכוניות, סרטים עם פסקול ותקשורת אלחוטית לא יהיה ניצחון לנציונאל סוציאליזם". ממש באותה תקופה עסוק המהנדס פרדיננד פורשה בתכנון מכונית חדשה עם מנוע אחורי. היטלר מגלה עניין בפרויקט, מבקש מפורשה להציג לו את השרטוטים ואף מציע שיפורים לעיצוב. המכונית צריכה להיות עם חרטום עגלגל יותר, אומר היטלר לפורשה, היא צריכה להיראות כמו חיפושית שבטבע.

אלא שהיטלר, מתברר, לא הסתפק רק בהטבעת חותמו על עיצוב המכונית והשם שלה. המנהיג הנאצי אף הציב בפני פורשה דרישות טכניות – שהמכונית תגיע ל-100 קמ"ש ושתצרוך לא יותר מליטר אחד לכל 15 ק"מ – ואפילו קבע את המחיר שלה לצרכן: 995 מארק גרמני. הדרישה האחרונה הזו הייתה למורת רוחו של פורשה היות שכל מכונית קטנה מתחרה מתוצרת אופל או DKW עלתה אז כמעט סכום כפול.
פברואר 1934 ושוב עולה היטלר לנאום בפתיחת תערוכת הרכב של ברלין והפעם משחרר לאוויר העולם את המשפט המפורסם: "אני לא רואה סיבה מדוע מיליוני פועלים לא יחזיקו במכונית".

את חמש אבות הטיפוס הראשונים של המכונית לכל פועל בנה פורשה במוסך ובחצר הבית שלו. 30 המכוניות הבאות, שעדיין היו בגדר אבות טיפוס, נבנו בהוראת היטלר במפעל של דיימלר בנץ. ה-30 נמסרו לאנשי SS שהתבקשו לנהוג כמה שיותר ולדווח על תקלות. ב-26 במאי 1938, בחסות היטלר כמובן, הונחה אבן הפינה למפעל לייצור החיפושית – קָה-דֶה-אֶף, KDF, קיצור של KRAFT DURCH FREUDE "כוח באמצעות שמחה" – כשם ארגון העובדים הלאומי בתקופה הנאצית. רק אחרי המלחמה החליפו בעלות הברית את שם המפעל לוולפסבורג – המפעל משמש עד היום כמקום הייצור העיקרי של דגמי פולקסווגן באירופה.

בימי המשטר הנאצי נמכרה החיפושית באמצעות תלושים. כל תלוש היה בערך של 5 מארק. ולא ניתן היה לשלם יותר מתלוש אחד בחודש. כן, הייתה עוד מגבלה אחת – המכונית לא נמסרה לקונה אלא רק אחרי שהשלים את כל התשלומים. והמשמעות הייתה פשוטה: כדי לקבל מכונית היה צריך לחכות 16 שנה ולכן בפועל, באופן מעשי, אף קונה פרטי לא קיבל חיפושית.
בשנות מלחמת העולם השנייה רוב רובה של תפוקת המפעל בוולפסבורג הופנתה לייצור כלי רכב מלחמתיים. וכך, עד 1944 יוצרו במפעל בוולפסבורג רק 630 חיפושיות, כולן נמסרו לשימוש בכירי הנאצים כולל היטלר בכבודו.

הנסיקה של החיפושית החלה רק אחרי המלחמה, בתחילת שנות החמישים. קצב הייצור טיפס במהירות. ב-4 במרץ 1950 יוצרה החיפושית ה-100 אלף. ב-3 ביולי 1953 מכבר הגיעו לחצי מיליון. כעבור שנתיים בלבד כבר נסעו על הכבישים מיליון חיפושיות. באמצע שנות החמישים הוגבר הקצב עוד יותר – 1,000 מכוניות ביום. משנת 1965 הוא התייצב על 2,700 מכוניות ביום, כלומר מיליון בשנה. עד שנת 1972 יוצרו יותר קצת יותר מ-15 מיליון חיפושיות – וזה היה שיא היסטורי חדש. החיפושית הביסה את הפורד מודל T והפכה למכונית הנמכרת ביותר בכל הזמנים.

החיפושית הפכה לתחבורת המונים אמיתית. מכונית פשוטה, יעילה, זולה, איכותית ומאוד אמינה. מנועי קירור האוויר האחוריים טרטרו לאורך שנים ומאות אלפי קילומטרים בלי להתלונן. הלקוחות היו מרוצים והלקוחות זה אומר כולם: צעירים ומבוגרים, אנשי עסקים וסטודנטים, צווארון כחול, צווארון לבן והיפים. לחיפושית היה המון אופי והיא התאימה את עצמה לכל אדם. לפעמים כל מה שהיה צריך לעשות זה לצבוע אותה בוורוד.
נכון שהיא הייתה איטית ורועשת. נכון שההיגוי היה מוזר, התנהגות הכביש מפחידה ובכלל כל התכנון ההנדסי היה מיושן ולמשל מי שהפעיל את החימום נאלץ לנשום אדי מנוע אבל החיפושית הפכה לאייקון מוטורי בלתי מנוצח והמשיכה להימכר בכמויות עצומות גם בשנות ה-70 למרות מתחרות הרבה יותר מודרניות ממנה.
במהלך חייה יוצרה החיפושית ב-15 מדינות שונות ונמכרה ב-100 מדינות ברחבי העולם. סך המכירות עבר את ה-21 מיליון מכוניות – אף מכונית בהיסטוריה לא מתקרבת לנתון הזה.

הייצור של החיפושית בוולפסבורג הופסק בשנת 1974. באותה שנה גם רשמה לראשונה פולקסווגן הפסד פיננסי – 807 מיליון מארק גרמני. אלא שהחיפושית לא הגיע לסוף הדרך. היא המשיכה להיות מיוצרת בברזיל עד שנת 1986 ובמקסיקו עד שנת 1999. רוב הייצור הזה הופנה לדרום אמריקה. ואילו במערב אירופה הוחלפה החיפושית במכונית חדשה לגמרי, שנות אור מודרנית יותר – פולקסווגן גולף.
הפולקסווגן גולף הציעה מנוע קדמי, הנעה קדמית, 5 דלתות, מרחב פנים מכובד ובטיחות דינמית טובה. מאז ועד היום עם הפסקות קצרות בלבד, הגולף היא מלכת המכירות של אירופה.
אלא שהגולף היא לא חיפושית. לא בצורה, לא באופי ולא במיצוב – הגולף היא מכונית משפחתית יקרה.

אז איך מחליפים את החיפושית? המחשבה לא הפסיקה לנקר בקרב מנהלי פולקסווגן, שחלמו לשחזר את ההצלחה עם להיט עממי בינלאומי.
ההתלבטות היה קשה ובשנת 1994 הופרח לאוויר בלון ניסוי. פולקסווגן הציגה בתערוכת דטרויט מכונית תצוגה בשם -"קונספט 1". הקונספט 1 נעלה חישוקי 17 אינץ' מרשימים אבל אי אפשר היה לטעות בעיצוב שלה, שהמשיך רעיונית את הפולקסווגן חיפושית הקלאסית.
הקהל והעיתונות התלהבו ממכונית התצוגה ובפולקסווגן החליטו להפוך אותה למציאות.

פולקסווגן החליטה שהחיפושית החדשה תיוצר במקסיקו – עלויות כוח האדם שם זולות יותר וכך גם ההובלה לארצות הברית, שהיא שוק הרכב בגדול בעולם. ההשקה עצמה התרחשה בארצות הברית בשנת 1998. ההצלחה הייתה מיידית, היסטרית. הקהל נדלק על העיצוב החייכני, שהיה דומה מאוד לזה של החיפושית המקורית. הקהל עמד בתור, ממש צבא על סוכנויות פולקסווגן.
בשנת 1999 נמכרו 83,434 חיפושיות חדשות בארצות הברית. פולקסווגן גזרה קופון יפה ורשמה באותה שנה שיאים חדשים של ריווחיות. הנהלת החברה התמוגגה וראתה לנגד עיניה כיצד החיפושית החדשה תיצור פלח שוק חדש, בו לא תהיה לה שום תחרות וכיצד תצליח המכונית החייכנית לשדרג את התדמית של כל מותג פולקסווגן.
זה לא קרה. העיצוב אמנם מגניב ובכל מכונית יש מבחנה עם מקום לפרח, מעין מחזיק פרחים על משקל של מחזיק כוסות. אבל החיפושית החדשה לא הפכה למכונית של כל פועל מודרני ואפילו לא למכונית של כל איש הייטק. היא מקסימום הייתה מכונית לכל קופירייטר.

החיפושית החדשה היא המשך עיצובי ישיר של החיפושית המקורית אבל למעשה בין שתי המכוניות אין שום קשר. הישנה פרקטית ועממית. החדשה תכשיט גימיקי יקר. פולקסווגן חיפושית החדשה גדולה יותר במימדים החיצוניים מהחיפושית המקורית אבל סובלת מתכנון פנים בזבזני. בקוקפיט שלה יש רווח עצום, בסגנון מיניוואן, בין השמשה הקדמית לעמדת הנהג. הנוסעים מאחור סובלים ממרחב מחיה צפוף ובעיקר מקום מוגבל לראש. ותא המטען – מאחור – הוא בנפח עלוב של 209 ליטרים. אז נכון שהחיפושית החדשה יכולה לכסות מרחקים במהירות, בטיחות ונוחות אבל כל גולף עושה את זה לא פחות טוב ובאריזה הרבה יותר הגיונית. ולא במקרה אנחנו מזכירים כאן את הגולף. פולקסווגן חיפושית החדשה היא למעשה גולף בתחפושת. אותה שלדה, אותם מנועים ותיבות הילוכים, אותו קונספט של מנוע קדמי והנעה קדמית אבל בכסות של חיפושית קלאסית כביכול.
הקהל האמריקאי אהב את זה מאוד, אבל ההתלהבות הזאת שככה במהירות. המכירות צנחו בתוך שנים ספורות, כבר לא היו רשימות המתנה ומי שקנה אחת קיבל תנאי אשראי נוחים והנחות. באירופה זה היה עוד יותר גרוע. ביבשת המולדת של החיפושית המקורית אף אחד לא התרגש מהחדשה והמכונית נכשלה שם כבר מההתחלה.

ובישראל? השיווק בישראל התעכב במשך חודשים ארוכים. יבואן פולקסווגן ייבא כמה מכוניות בתחילת שנת 1999 אבל לא קיבל אישורי תקינה ממשרד התחבורה ולכן לא היה יכול למכור אותן ללקוחות. מתברר, שמשרד התחבורה התעקש שלמכונית יהיה מגב אחורי ומה לעשות לחיפושית החדשה אין מגב אחורי. מתכנני המכונית הגיעו למסקנה שהמגב האחורי מכוער וגם מיותר בשמשה האחורית שמוטה בזווית. אבל אנשי משרד התחבורה התעקשו בתוקף על מגב כזה. תקנות המשרד הרי קובעות: כל כלי רכב שמוגדר סטיישן או הצ'בק (עם דלת אחורית שלישית או חמישית) חייב במגב אחורי.
אנשי משרד התחבורה שלחו כמה מכתבים אל היצרן. בהנהלת פולקסווגן התעקשו שהחיפושית היא מכונית קופה שלא זקוקה למגב. ורק כעבור כמעט חצי שנה, בחודש מאי 1999, נמצא פתרון. באגף הרכב של משרד התחבורה הוחלט על חלוקה חדשה של קטגוריות כלי הרכב. החלוקה תהיה דומה לזו שנהוגה באירופה. היא תכלול שש קטגוריות של רכב פרטי: סלון, הצ'בק, סטיישן, קופה, קונבריטבל, מולטי פורפוס. בקטגוריית ה"קופה", כאמור, לא יהיה צורך באותו מגב אומלל. והדרך לשיווק החיפושית החדשה נפתחה.
אלא שהישראלים, בדומה לאירופאים להבדיל מהאמריקאיים, לא ממש הסתערו על המכונית. כולם מאוד חייכו לעבר מי שנהג בחיפושית החדשה אבל מעטים בלבד קנו אחת. נכון שהמחיר היה גבוה – 150 אלף שקל לחיפושית חדשה עם מנוע 2.0 ליטרים – אבל זו לא הייתה רק שאלה של מחיר. הגימיק לא עבד בישראל ובשנת 2007 החליט היבואן שחבל על המאמץ והיבוא הופסק לחלוטין (באותה שנה נמכרו בארץ רק שתי חיפושיות. ובסך הכל נמכרו כאן בכל השנים רק כ-200 חיפושיות חדשות).

המכירות של החיפושית החדשה צנחו בכל רחבי העולם וגם בארצות הברית. עד שנת 2004 נמכרו רק 450 אלף מכוניות, מתוכן 50 אלף של החיפושית גג פתוח. הגימיק של מחזיק הפרטים כבר היה מגוחך. ומי שעדיין קנה חיפושיות היה בעיקר קהל אמריקאי מבוגר בניגוד גמור לתקווה של פולקסווגן לקהל לקוחות צעיר טרנדי.
מעצב הרכב הישראלי אייל קרמר: "החיפושית החדשה עשתה לפולקסווגן יותר נזק מתועלת. זו מכונית לא אותנטית. אין בה שום דבר מהערכים המקוריים של החיפושית. למעשה גם לא מבחינת הפורפורציות. יש לנו תפיסה חזותית של מוצרים שהפכו לאייקונים. החיפושית החדשה עונה לתפיסה הזאת אבל רק עד שאדם מתיישב בתוכה כי אז אתה מבחין שהאדם נבלע בתוך המכונית, שהמכונית גדולה מדי וסובלת מנפח מיותר. התוצאה היא מכונית מגוחכת".

לקחת מכונית אייקונית קלאסית מיתולוגית וללדת אותה מחדש בעיצוב רטרו זה סיכון עצום. לא רק החיפושית נכשלה אלא גם הקרייזלר PT קרוזר, שהמכירות שלו הדלדלו דרמטית בארצות הברית ואף פעם לא המריאו באירופה. לא במקרה החליטו מנהלי חברת סיטרואן לדחות את ההצעה לבנות את הסופר-מיני שלהם, 3C, בצלמה של הדה-שבו הקלאסית. אנשי סיטרואן הבינו שחיקוי מודרני לדה-שבו יכול להצליח אבל לטווח קצר בלבד. גם ברנו לא מאמינים ברטרו. לא תמצאו את הגלגול החדש של רנו 4. כן ולהבדיל רנו קנגו היא לא חיקוי זול של רנו 4 אלא ממשיכת הקונצפט של מכונית יעילה, קופסתית ונוחה. מעצב הבית של רנו, פטריק לה-קוואמה, אחד האנשים המשפיעים ביותר בתעשיית הרכב העולמית, אמר בינואר 1998 האחרון, בקונגרס שאירגן העיתון "אוטומוטיב ניוז": "אנחנו לא מאמינים שאפשר לראות את העתיד דרך המראה האחורית".

תכן שהיורשת האמיתית של החיפושית הקלאסית היא דגם קונספט של פולקסווגן שהוצג בתערוכת פרנקפורט 2007 ונקרא UP!. סימן הקריאה הושאל מ-Yahoo!). .
הארכיטקטורה מזכירה בהחלט את החיפושית הקלאסית, עם מנוע אחורי וחרטום נטול שבכת גריל. UP! עוטה משטחי גוף פשוטים ורגילים, ומשתרעת לאורך של 345 ס"מ – מימדים של מכונית עירונית קטנה. האם UP! תהיה מכונית עירונית עממית כמו החיפושית המקורית או צעצוע אופנתי? ייתכן שבפולקסווגן טרם החליטו. במתחם התערוכה בפרנקפורט, בצמוד לדגם התצוגה, הסתובבה דיילת עם מחשב נייד קטן וביקשה מהמבקרים למלא סקר קצר: מה דעתך על המכונית, מה דעתך על העיצוב וכמה לדעתך היא צריכה לעלות?

רכב בעיצוב רטרו – סיכון גדול

האם דינו של כל גלגול חדש של מכונית אייקונית הוא להיכשל? התשובה היא לא ואת ההוכחה מספקת המיני החדשה. בחלומות הוורודים קיוו אנשי ב.מ.וו, בעלי המותג מיני, למכור 100 אלף מיני בשנה. בשנים האחרונות הם מוכרים פי שניים מכוניות. המיני החדשה הופכת בהדרגה למשפחה שלמה של דגמים: מיני עם גג פתוח, מיני קלאבמן ובקרוב גם מיני 4X4. המיני יצרה קטגוריה חדשה שלמה של מכוניות פרימיום קטנות ובעקבותיה רצים המתחרים: אלפא רומיאו מיטו, אאודי A1 ועוד.
המיני החדשה בניגוד לחיפושית החדשה היא לא גימיק אלא מכונית עם תוכן ומהות. מיני נבנתה מחדש ותוכננה מאפס ולא כמו החיפושית הולבשה על פלטפורמה קיימת. התוצאה היא מכונית שלא רק נראית טוב אלא גם נוסעת מצוין. הקהל לא טיפש וההוכחה היא בגרף המכירות.