דאצ’יה דאסטר - חוות דעת

הדור השני של דאצ'יה דאסטר (השיווק בישראל החל באמצע 2018) מציע עיצוב חזית חדש, שכולל פנסי לד, מסילות גג מסיביות ומספר שיפורים קטנים. אלא שאת השינוי המהותי יותר בעיצוב תמצאו בתוך הרכב. דאסטר דור שני זכה (סוף סוף) בעיצוב פנים מודרני (יחסית) והרבה יותר נוח והגיוני לשימוש ותפעול.

מרחב הפנים שופר מעט (על חשבון תא המטען). נוחות הנסיעה סבירה - מעט רכה. האבזור השתפר הן ברמת הפינוק (מסך מגע גדול יותר ועוד) והן ברמת הבטיחות (שש כריות אוויר במקום ארבע בעבר).

המנועים מתוצרת רנו, ודומים לאלה של הדור הקודם: בנזין טורבו 1.2 ליטר (125 כ"ס) בגרסה הבסיסית או דיזל טורבו 1.5 ליטר (109 כ"ס, 25 קג"מ) בגרסה היקרה יותר. שני המנועים חזקים וחסכוניים למדי. הדיזל קצת רועש ומחוספס בסל"ד גבוה (מעל 3,000). בסל"ד נמוך יותר הוא נעים ומציע סחיבה טובה מאוד. דאצי'הדאסטר דיזל ידנית, צריכת דלק אמיתית: 16 ק"מ לליטר. לגרסת הטורבו-דיזל האוטומטית, תיבה כפולת מצמדים בת 6 הילוכים. צריכת הדלק המשולבת עומדת על 22.2 ק"מ לליטר (נתון יצרן).

גרסת ה-4X4 מציעה יכולת שטח מפתיעה לטובה. אבל קחו בחשבון את הדברים הבאים: הגיר ידני ואין הילוכי כוח. זה דורש התעסקות בלתי פוסקת בדוושת המצמד. הקפיצים-בולמים המקוריים הם רכים מדי. הרכב מתנדנד בקלות ומאבד מרווח גחון. השיפורים המיידים שנדרשים ברכב כזה הם מתלים משופרים וצמיגים קצת יותר מתאימים לשטח מהמקוריים. אחרי השיפורים האלה תקבלו רכב כביש-שטח בדרגה טובה יותר מרוב הכלים המפונפנים הרכים.
הגרסה האוטומטית נעדרת אפשרות להנעה 4X4, כאשר התיבה עצמה היא מהזן הרובוטי כפול מצמדים. תיבות אלו, מטבע הדברים, פחות יעילות בנהיגת שטח.

הדור השני של דאסטר התייקר מעט בגרסה הנפוצה יותר - הנעה קדמית, תיבה אוטומטית.
בסך הכל התמורה לכסף היא עדיין טובה מאוד.