הונדה CR-Z – מבחן דרכים


מאת: יואב קווה, 17/07/2010

צילום: רונן טופלברג

השנה היא  2019. אני נמצא בבית בראש הר בגליל, מנסה לכתוב על מכונית המבחן של השבוע. עוד מכונית חשמלית. עוד אחת. עוד כלי רכב בלי טעם ובלי ריח. מה נשאר לספר? שטווח הנסיעה גדל ב-12%? שמחיר הסוללה ירד ב-5%? משעמם. משעמם. משעמם. שוקל (שוב) לעזוב את המקצוע ולהתפרנס מרעיית צאן. ואולי לא.

אולי המכוניות החשמליות לא יהיו כאלה משעממות, ולנו הנהגים יש עוד סיכוי. ואולי יהיו מכוניות חשמליות, מכוניות מימן, מכוניות השד-יודע-מה, אבל עם ביצועים והתנהגות כביש ראויים.

מאיפה פרץ האופטימיות הזה? מהונדה CRZ החדשה (מודל 2010, לא 2019). הונדה CRZ היא מכונית ספורט היברידית. כן, מה שאתם שומעים.

הונדה CR-Z צילום מלפנים

הונדה CRZ עיצוב ותא נוסעים

תתחילו במבט. זנב חתוך. שמשה אחורית גדולה ונטויה ועוד אחת אנכית. שתי שורות של פנסי לד בחזית. CRZ היא קצרה ונמוכה. דרמטית. מזכירה את הונדה CRX של שנות ה-80, אבל הרבה יותר מוצלחת וקולעת.

נראית כמו שמכונית ספורט צריכה להיראות. מושכת ים מבטים.

פנימה.

הדלתות גדולות. המושב נמוך, ממש על הכביש. כל יונדאי גטס שתעמוד לידה תידמה לטויוטה לנדקרוזר.

מול עיניו של הנהג מונח הצג התלת-ממדי של הונדה. גרפיקה מדויקת. הרבה כחול. אם עוברים למצב ספורט – תכף נגיע לשם – הוא נצבע באדום.

קצת פרקטיקה לפני הזינוק. תא המטען סביר – הוא רחב וארוך אבל שטוח. זוג המושבים מאחור, לעומת זאת, מגוחכים. מבוגר ייכנס לשם רק באיומי אקדח. לילדים עד גיל 8, לעומת זאת, הם יתאימו בול. המכונית קצרה למדי (טוב לחניות). שדה הראייה לאחור צר וחסום (לא טוב לחניות).

הונדה CR-Z צילום מאחור

הונדה CRZ ביצועים

מניעים בלחיצה על הכפתור האדום (אחרי הקשת הקוד הארור וסיבוב המפתח בחריץ). אה, כן, כדי שהמנוע יניע חייבים ללחוץ על דוושת המצמד (קלאץ'). אה? מכונית היברידית ידנית? עד היום פגשנו רק היברידיות אוטומטיות עם תיבת הילוכים רציפה. התיבה הרציפה התאימה פיקס לאווירה ההיברידית: מן תחושה של הימרחות כזאת שלחלוטין לא עושה לך חשק לנהוג ובטח לא לנעוץ דורבנות בדוושה הימנית.

והנה, היברידית ידנית. איזה חידוש מרענן. ובטח כשמדובר בתיבה ידנית מלבבת, מדויקת, קצרת מהלך.

טוב, אז אני משלב לראשון, משחרר קלאץ' ומתחיל להרביץ. להרביץ? המכונית בקושי זזה. אותה יונדאי גטס שקודם הטילה עלי צל עוקפת אותי עכשיו בהליכה.

עבדו עלי. עאלק מכונית ספורט.

ואז אני נזכר שיש כפתור ספורט. אני לוחץ עליו. הסמל של הפרחים נעלם מהצג. גם הכחול נעלם, ואת מקומו תופס אדום לוהט. המכונית מתחילה להגיב. דוושת התאוצה היא כבר לא עיסת לפלפים. היא נהפכת למדויקת ולחדה. כל מ"מ של לחיצה עליה מנפק תגובה מיידית מהמנוע. גם ההגה מתקשח. העסק כולו נעשה שמח יותר.

והנה אני עוקף בחזרה את הגטס.

התצוגה של צריכת הדלק משמשת כרגע שוט להלקאה עצמית – מ-18 ק"מ לליטר צנחתי ל-9 ק"מ לליטר. אבל רבאק, תנו לחיות קצת בכדור הזה.

הונדה CRZ התנהגות

אני שועט בסובב בית שמש עם ה-CRZ הקטנה. היא קצת צורחת, אבל הצליל לא בלתי נעים. תיבת ההילוכים הידנית, אגיד את זה שוב, נהדרת. והבלמים – עוד הפתעה – מצוינים. במכוניות היברידיות שפגשתי עד היום הבלמים נותנים תחושה של מסטיק משומש. זה מפני שהם מחוברים לכל מיני מערכות לאחזור ולמחזור אנרגיה. גם כאן הם מחוברים – אבל כאן, ב-CRZ, הם מצליחים לתת לנהג פידבק וחדות ברמה גבוהה. גם ההגה ברמה גבוהה. וזו הפתעה כמעט מטורפת: הרי במכונית היברידית אתם מצפים להגה חשמלי שהכביש בשבילו הוא פיסת זיכרון רחוק. ב-CRZ יש הגה טוב יותר מזה של כמה מכוניות ספורטיביות קונוונציונליות, יש לו משקל נכון ואפילו עם פידבק מסוים.

אני מתחיל להיסחף בתיאור התנהגות הכביש של המכונית, וזה אומר שהונדה CRZ היא חתיכת מכונית חמודה לנהיגה. נכון שהשלדה שלה לא מבריקה, שהעברות המשקל די עמומות, ובעיקר שהמנוע לא חזק מספיק, אבל הרוח מלבבת. היא מזכירה לי מכוניות ספורט של פעם. מכוניות צנועות, כנות, בלי הרבה יומרה וצלצולים.

הונדה יצאו מהפורמולה1, הפסיקו את ייצור מכונית העל NSX וגם גדעו את ייצור S2000. אבל הנה בא הצעצוע הזה ומוכיח שיש עוד קצת נשמה אצל הקונצרן היפני הזה, גם בעידן הנוכחי.

הונדה CR-Z צילום פנים

הונדה CRZ היברידית?

CRZ – קיצור של Compact Renaissance Zero, אם זה מעניין מישהו – היא הדגם ההיברידי השלישי של הונדה. אחרי סיוויק IMA ואינסייט ולפני ג'ז ההיברידית, שעדיין לא משווקת. CRZ מבוססת על שלדה מקוצצת של אינסייט. למרות הקיצוץ בממדים, המשקל כמעט לא קוצץ – 1,185 ק"ג לעומת 1,290 ק"ג באינסייט. הסיבה היא חיזוקי שלדה, ששוקלים לא מעט ושהוכנסו במטרה להקשיח את המכונית ולחדד את התנהגות הכביש.

נוחות הנסיעה סבירה בהחלט. למרות בסיס הגלגלים הקצר, למרות הכיול הספורטיבי, הונדה CRZ לא מתרסקת על בורות ועל גבשושיות ולא גורמת סבל לנוסעים בה.

המנוע ההיברידי מתנהג ב-CRZ כמו מגדש על ותורם בעיקר לתוספת מומנט בסל"ד נמוך. מדובר במערכת היברידית דומה לזו של אינסייט ושונה מזו של טויוטה פריוס. היא מורכבת מסוללה וממנוע חשמלי קטנים יחסית, שלא מסוגלים – כמו בפריוס – להסיע את כל המכונית בכוחות עצמם. היתרון הוא חיסכון במשקל, במקום ובעלויות. החיסרון הוא פחות ביצועים, פחות תחכום ופחות תחושה היברידית מתקדמת-עתידנית.

היריבה של CRZ היא פולקסווגן שירוקו. במחיר דומה לזה של הונדה אפשר לקנות שירוקו 1.4 ליטרים בנזין טורבו (לא היברידי) עם 122 כ"ס. הביצועים של השירוקו קצת יותר טובים מאלה של CRZ. מרחב הפנים, בעיקר מאחור, הרבה יותר טוב. אבל השירוקו היא פחות יציאה, גם בעיצוב וגם בקונצפט.

לסיכום: אהבתי. הונדה CRZ, עם הגיר הידני, עם העיצוב המדליק, עם או בלי המערכת ההיברידית, היא מכונית שעושה לי את זה.

בעד: עיצוב, סגנון, אופי, תיבת הילוכים

נגד: כוח מנוע, מושבים אחוריים

שורה תחתונה: יש תקווה

לקריאה נוספת >> הונדה CR-Z  חוות דעת