מיצובישי אאטולנדר 2021: מבחן דרכים

רכב הפנאי 7 מושבים הנמכר בישראל התחדש לגמרי. לקחנו אותו לסיבוב קצר כדי לבדוק אם יש לו את מה שצריך כדי לשמור על תוארו


מאת: יואל שוורץ, 21/07/2021

מיצובישי אאוטלנדר

צלם: רונן טופלברג

עומד מבחוץ ומסתכל על הפרצוף של אאוטלנדר מביט בי חזרה. הוא נראה ענק, ואני חושב איך השנים עשו לו טוב כשלשלי כנראה שקצת פחות. הוא נראה מוצק, חסון וקשוח עם פרשנות עדכנית למה שבמיצובישי קוראים מראה “המגן הדינמי” (Dynamic Shield). פחות אהבתי את המגן הזה בעבר, זה נראה לי מצועצע מידי, אבל כאן זה עובד. מעניק לדור החדש והרביעי של אאוטלנדר הבעה אנרגטית ומראה רחב עוד יותר ממה שהוא באמת.

והוא מאוד רחב, עם 189.7 ס”מ מדופן לדופן – תוספת של 5.6 ס”מ מאד משמעותיים ביחס לדור הקודם. וכשזה בא עם צמיחה של 3.5 ס”מ בגובה, בגידול של 3.5 ס”מ לבסיס הגלגלים, כשהאורך הכללי גדל רק ב-1.5 ס”מ, אפשר להבחין בפרופורציות שהשתנו וגם להבין למה הרוחב משאיר חותם כל כך אפקטיבי בעיני המתבונן.

זה גם מה שצד את העין כשמתיישבים על הסיפון. דשבורד רחב, ומכסה מנוע מחוטב שנמתח הרחק לצדדים. בין הנהג והנוסע קונסולה רחבה שמרחיקה אותם עוד יותר ועוזרת להשלים תמונה מרווחת ואוורירית.

מיצובישי אאוטלנדר

צלם: רונן טופלברג

מרווח ומהודר יותר
מתיישב מאחור, בשורה השניה, ומבין כמה השפיעו הסנטימטרים הנוספים. המושב גם נע על מסילה לפנים ולאחור, המשענת מתכווננת ולרשותי דונמים של מקום. בדומה לכלים מהז’אנר, לשורה השלישית מעט קשה יותר להיכנס והמקום מצומצם למדי. כדי שיהיה מקום להניח את כפות הרגליים, השורה השניה צריכה לזוז לפנים כמעט עד סוף מהלכה. במקרה שכזה, זה לא מותיר מקום ליושב במושב האמצעי של השורה השניה. כך שפרקטית קשה מאוד להושיב בה 7 נוסעים. אפילו 2 ילדים יתקשו לשבת לאורך זמן בשורה השלישית.

חלל האירוח שונה לחלוטין, מגומר בחומרים טובים מבעבר גם אם חלקם – בעיקר אלה הרחוקים מהידיים – מעט פשוטים. יש 5 רמות אבזור וכולן עשירות למדי, עם מולטימדיה מקורית (צג 8 אינץ’ בשתי רמות הבסיס, ו-9 אינץ’ באחרות), צימוד ל-Apple CarPlay ו-Android Auto, בקרת אקלים מפוצלת עם פתחים לאחור, תאורת לד מלאה ועוד. מראה ומגע החומרים איכותי ומחניף הרבה יותר, ויחד עם האבזור השופע נוצרת אווירה נהדרת.

היצע מערכות הבטיחות המתקדמות זהה בכל רמות הגימור, ומעט מצומצם למקובל כיום. הוא כולל בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת סטייה מנתיב והתרעת “שטח מת”. אאוטלנדר מגיע אלינו בתקינה אמריקאית, לאחר שמיצובישי הודיעה שהיא יוצאת מאירופה ולפני יומיים חזרה בה מההחלטה, ובארה”ב הוא מוצע גם עם תיקון סטייה מנתיב וגם עם מניעת כניסה לנתיב לא פנוי. לטענת היבואנית, היצרנית לא מאפשרת להציע את המערכות האלה בישראל לפני שאלה ייבחנו בתנאי הארץ.

מיצובישי אאוטלנדר

צלם: רונן טופלברג

פותח את תא המטען, ומגלה שלמרות תוספת הרוחב, הנפח צמח רק ב-32 ליטר ביחס לדור הקודם. זה אומר כשבתפוסת מושבים מלאה, יש מקום לתיקים קטנים ושקיות מהסופר, אבל לא למזוודה בגודל בינוני כשיוצאים לטיול. וגם זה דומה למקובל אצל המתחרים. כשהשורה השלישית מקופלת, הנפח הופך ענק עם 793 ליטר שהם 291 ליטר יותר מבדור הקודם. לא רע בכלל.

חזק ונינוח יותר
הכל שונה בדור החדש, לא רק המראה והחומרים. הפלטפורמה החדשה היא זו המודולרית של קונצרן רנו-ניסאן (CMF-CD), שבין היתר משרתת גם את ניסאן איקסטרייל החדש שיעלה ארצה בקרוב. למעשה השניים הפכו אחים תאומים של ממש וחולקים רכיבים רבים ובהם מנועים, תיבת הילוכים, מתלים ואפילו את העיצוב החיצוני, עיצוב תא הנוסעים וגם את מרבית המתגים.

על הזזת הקרוסאובר מופקדת יחידה חזקה מבעבר: בנזין, אטמוספרי בנפח 2.5 ליטר שמייצר 181 כ”ס שמשולבת לתיבה אוטומטית רציפה תוצרת JATCO שמדמה החלפת 8 הילוכים כאילו היתה תיבה פלנטארית. זו אותה יחידת שמניידת את ניסאן אלטימה.

מיצובישי אאוטלנדר

צלם: רונן טופלברג

יש לה 31 כ”ס יותר משהיה בדור הקודם, אבל גם יותר משקל להזיז. 205 ק”ג יותר, וזה לא מעט. נעיצת דורבנות בצלעות השטיח מזניקים את אאוטלנדר מהר יותר מבעבר, אבל אין כאן צבירת מהירות היסטרית או סופר זריזה, אלא התקדמות לינארית מדודה. יש גם מצב ‘ספורט’ שמשום מה בחרו לקרוא לו ‘אספלט’ בבורר מצבי הנהיגה, שמשנה את חדות הדוושה וזריזות תיבת ההילוכים שעובדת היטב גם במצב הרגיל. אבל לתוספת המשקל יש מחיר במשאבת הדלק. הצריכה הממוצעת בנסיעה מנהלתית למדי עומדת על 10 ק”מ לליטר לא מרשימים במיוחד, כשהמתחרים מציעים גם ביצועים וגם צריכת דלק עדיפים.

בפינות הכלי בולטים חישוקי 20 אינץ’ יפהפיים. לרכב בגודל ובמחיר הזה, זו מידה פשוט מופרכת. אלה החישוקים שנועלים 4 מתוך 5 רמות האבזור, ברמה הבסיסית יש 18 אינץ’ שפויים יותר. לגומי הדק סביבם דריסת רגל גדולה על הכביש וזו קולטת לא מעט פגמי סלילה, ועדיין בזכות כיול רך, אאוטלנדר מצליח לספק נוחות נסיעה סבירה בעיר, וטובה בשיוט. הוא גם מצליח למתן את רעשי הכביש ברוב סוגי האספלט, כשבידוד רעשי המנוע והרוח מצוינים.

צולח את כבישי גב ההר באיזור הבקעה, ומגלה נימוסי כביש טובים כשהתחושה הכללית בוגרת ובטוחה. אבל זו לא המטרה בקרוסאובר אלא יכולת נסיעה מעבר לאספלט. כאן התמונה חצויה. יש שיפור של 2.3 ס”מ במרווח הגחון ל-21.3 ס”מ בגרסאות ההנעה הכפולה, אבל מנגד זוויות הגישה והנטישה טובים פחות. כך שתיאורטית אפשר להתקדם עמוק יותר בשטח, אבל גם תוך סיכון גדול יותר לגרימת נזק לפגושים, ובמיוחד לקדמי.

מיצובישי אאוטלנדר

צלם: רונן טופלברג

סוף דבר
אני עדיין לא בטוח מה אני חושב על החלק האחורי של אוטלנדר החדש, אבל ללא ספק זהו מוצר מודרני, נעים ורחוק שנות אור מזה שהיה בעבר. הוא מכניס את מיצובישי לעידן חדש, מחליף דגם שמתגלגל ביננו מ-2013 ולמעשה נשען על קודמו שהושק ב-2006.

המחירים החדשים (179-235 אלף שקלים) מכניסים את אאוטלנדר למרכז הטבלה ויקרים מהדור הקודם שלקראת סוף חיו (הארוכים), נמכר במחירי סיטונאות. ההתייקרות בוודאי שלא תעזור לו להתמודד מול המתחרים הבולטים: סקודה קודיאק ופיז’ו 5008. אבל החזות הייחודית בעל אפקט הגעה מרשים, שפע רמות הגימור בטווח מחירים רחב, כמו גם מוניטין האמינות אותם צבר הדור הקודם, יעזרו לדור הרביעי של אאוטלנדר לתפוס מחדש את מקומות כרכב הפנאי 7 מושבים הנמכר בישראל.

לדף הדגם >> מיצובישי אאוטלנדר