הונדה אקורד טורר – מבחן דרכים

צילומים: אוריאל כהן

תמיד אותו פזמון: סטיישן זה נכון, סטיישן זה חכם, למה לא קונים יותר סטיישן? אני שומע את הפזמון הזה כבר שנים. מפזמים אותו הרבה אנשים בישראל. מפזמים הרבה ועושים מעט. אם רק רבע מהם היו קונים בעצמם סטיישן. אבל בכבישים אין שום שינוי – אין סטיישן. יותר גרוע: פעם, לפני עידן המיני-ואנים ורכבי השטח, עוד קנו קצת סטיישנים: סובארו ליאונה סטיישן, וולוו 245 וכדומה. הרוכשים היו בעיקר משפחות אמריקאיות מרובות ילדים, משפחות חרדיות, משפחות של ישראלים שחזרו מחו”ל וגילו שם את הקונצפט.

אבל כיום הסטיישן מת. כל כך מת שדגמים רבים כלל לא משווקים בישראל, להבדיל מהעולם, בגרסת סטיישן – למשל ב.מ.וו, רוב דגמי אאודי, מאזדה6, טויוטה קורולה ועוד. אז למה נכחד זן הסטיישן?

הונדה אקורד טורר

סטיישן נטול פוזה

האמת, יש סיבות רבות לא לקנות סטיישן. קחו למשל את הונדה אקורד טורר, גרסת הסטיישן של הונדה אקורד. יש לה יופי של תא מטען, ואם מקפלים את המושב האחורי אפשר בקלות לפרוש שם שק שינה זוגי. אבל מה קורה אם צריך להסיע את הילדים וגם חבר או שניים של הילדים? אקורד טורר מכילה רק חמישה מקומות ישיבה. הפתרון של שנות ה-80 – להוסיף ספסל מאולתר בתא המטען – הוא לא בטיחותי ולא בא בחשבון.

וחוץ מזה, אקורד טורר עולה 256 אלף שקל ובמחיר הזה אפשר לקנות רכב שטח עם 5+2 מקומות ישיבה ובוודאי מיני-ואן יפה ומרווח עם שבעה מקומות ישיבה. הסטיישן לא יודע לנסוע בשטח והסטיישן נמוך כמו סטיישן. אין את הפוזה הגבוהה ואת תחושת השליטה שמתקבלת ברכב שטח או במיני-ואן אמיתי.

מעמיסים בלי בעיה

אבל באירופה כולם קונים סטיישן (דיזל, ידני). אז מה, האירופאים טיפשים? יצאנו לבדוק את הנושא מקרוב. לקחנו שני זוגות אופניים, צידנית, שני ארגזי ציוד, שני תיקים גדולים והעמסנו בתא המטען של האקורד טורר. תהליך ההעמסה היה קל ומהיר – קודם מקפלים את גב המושב האחורי ונוצרת רצפת הטענה שטוחה, ואז פשוט עורמים את הכל מאחור בערימה מסודרת – ותאמינו לנו שנשאר שם מקום לעוד זוג אופניים. בתום ההעמסה טרקנו את הדלת וטסנו לדרום. מה קרה בדרך? מיד.

הונדה אקורד טורר. מעוצבת אבל נטולת פוזה

האמא של הנישות

אקורד טורר נמכרת רק ברמת גימור ואבזור גבוהה, שנקראת “אקזקיוטיב”. זה אומר בקרת שיוט, חלון שמש בגג, ריפודי עור, מושבים חשמליים, מערכת קול עם מחסנית תקליטורים. מבחר המנועים הוא שניים: 2.0 ליטרים או 2.4 ליטרים. גרסת ה-2.0 ליטרים, 156 כ”ס, עולה 230 אלף שקל. ה-2.4 עולה, כאמור, 256 אלף שקל.

למה דווקא ברמת הגימור הגבוהה ביותר והיקרה ביותר? למה לא סטיישן לעם? בחברת מאיר, יבואנית הונדה, מסבירים שלפי התמחור שקבע היצרן הפער בין רמת הגימור היקרה לזולה יותר הוא זניח ולמעשה לא היה טעם להביא את המכונית ברמת גימור נחותה.

הדרכה אישית בנהיגת כביש מתקדמת עם יואב קווה / אייזיק דוידוביץ – כאן

אז מה קיבלנו? גם סטיישן וגם יקרה – כלומר נישה של נישה. המשמעות ברורה גם ליבואן: אקורד טורר לא תאיים על מאזדה3 וגם לא על אקורד הרגילה. הצפי הוא למכור 10-15 מכוניות בשנה בלבד. אז למה לטרוח? בחברת מאיר מסבירים שאין כאן הרבה טרחה היות שרוב חלקי החילוף ממילא משותפים להונדה אקורד הרגילה, למעט הדלת האחורית, כמובן.

טסה בלי לשתות

אז טסנו לדרום. ממש טסנו. אקורד טורר, 2.4 ליטרים עם 200 כ”ס, טחנה את האספלט בשקט ובנחישות. האופניים היו בפנים, כלומר לא קירקשו על מנשא מצ’וקמק מאחור ולא יצרו מערבולות רוח איומות כמו שקורה עם המתקנים שעל הגג. בזמן הנסיעה הפגינה האקורד צריכת דלק חסכונית להפליא – 9 ק”מ לליטר. תראו לנו רכב שטח אחד שיכול לטוס ולשתות כל כך מעט דלק. תראו לנו מיני-ואן אחד שיודע להעניק חוויית נהיגה ספורטיווית שכזאת. 

הונדה אקורד טורר. טסה מהר, שותה מעט

סטיישן, הדור הבא

ובכל זאת ז’אנר הסטיישן בירידה בעולם כולו, ואילו ז’אנר המיני-ואנים ובמיוחד הכביש-שטח בנסיקה. הבעיה העיקרית של הסטיישנים היא היעדר סטייל. נכון שהיצרנים משתדלים לתת לסטיישנים שלהם עיצוב לא קופסתי – האחוריים של אקורד טורר לא משעממים, בדיוק כמו שהאחוריים של פז’ו 407SW לא משעממים. ועדיין מדובר במכוניות לא מספיק מרשימות. אז נכון שיש כמה לקוחות צנועים, אבל גם הם נכחדים (בגלל דיאטה צמחונית? מתוך שעמום?). בישראל וגם באירופה ובצפון אמריקה מכונית היא הצהרה חברתית וכולם רוצים להפגין נוכחות.

ואת זה מבינה אפילו מלכת הסטיישנים משוודיה. נכון שדגם V50 – שזכה באחרונה בישראל בתג מחיר מוזל, 191 אלף שקל במקום 230 אלף שקל – מעוצב סטיישני רבוע. אבל הדורות העתידיים של וולוו כבר לא ייראו כך. השבועון “Autocar” פירסם באחרונה איור של הדור הבא של V70, הסטיישן המצליחה של וולוו, והאיור מוכיח ש-V70 הבאה כבר לא תיראה כמו סטיישן, אלא יותר כמו קרוסאובר של מיני-ואן עם רכב שטח. הסטיישן מת, תחי הפוזה.

הונדה אקורד טורר – מפרט טכני

גרסה: 2.4 ליטרים, אוטומטית, Executive

תצורה: סטיישן, חמש דלתות, חמישה מושבים

הנעה ותמסורת: קדמית, תיבת הילוכים אוטומטית בת חמישה הילוכים עם אפשרות לתפעול ידני

מידות: אורך 474 ס”מ, רוחב 184 ס”מ, גובה 147 ס”מ, בסיס גלגלים 271 ס”מ, נפח תא מטען 405 ליטר (895 ליטר בקיפול מושבים), משקל עצמי 1,524 ק”ג

מנוע: בנזין, נפח 2,354 סמ”ק, הספק מרבי 200 כ”ס ב-7,000 סל”ד, מומנט מרבי 23.4 קג”מ ב-4,200 סל”ד

ביצועים (נתוני יצרן): מהירות מרבית 220 קמ”ש, זינוק ל-100 קמ”ש ב-9.5 שניות

צריכת דלק (נתוני יצרן, מדידה בתנאי מעבדה): 11.2 ק”מ לליטר

צריכת דלק (נתוני מבחן): 9 ק”מ לליטר

בטיחות: 6 כריות אוויר, ABS, מערכת בקרת יציבות אלקטרונית

אחריות: שלוש שנים

שנת השקה: 2008

מחיר: 256,000 שקל

אבזור סטנדרטי: מחשב דרך, מערכת בקרת אקלים אלקטרונית, מושבי עור עם כוונון חשמלי, מערכת שמע מקורית