סובארו ליאונה – מבחן דרכים

מאת אלי אושרוב 

חולמים על קריירה של כתב רכב?? תחרות הסיפור הקצר של אתר כבישים מזנקת. שילחו אלינו סיפור קצר בנושא רכב או מבחן דרכים. הכתבות המוצלחות יפורסמו באתר. הכותבים המצטיינים יוזמנו להשתתף במבחן דרכים. מען לכתבות yoav@kvishim.co.il

מלכתחילה כל הרעיון שיקנו לי אוטו בגיל 18 היה נראה לי פסול. אבל סבא לחץ עלי, כדי לפנק אותי ובעיקר כדי להרגיש כמו סבא שקנה אוטו לנכד שלו – אז הסכמתי. מה שלא הסכמתי זה ללכת לבחור אותו. אמרתי לו פשוט שיקנה ויודיע לי. זה לא אומר שלא היה אכפת לי מה הוא יבחר, ולכן התקשרתי אליו בהתרגשות לאחר הרכישה, תוך ניסיון להסוות את ההתרגשות, ואחר כך תוך ניסיון להסוות את האכזבה כשהוא אמר לי שזו סובארו בצבע “קרם”. ואכן זו היתה סובארו ליאונה 90′ (דהיינו בת עשר אז) בצבע קרם, או בז’, אם אתם רוצים להיות קטנוניים.

אבל הפגישה הראשונה איתה היתה הפעם האחרונה שהתאכזבתי ממנה.

קודם כל היה העניין של הכבוד. מכיוון שגדלתי בסביון, מקום שבו “אוטו לילד” היה  פחות צ’ופר על ציונים ויותר תעודת הוקרה על קיומך בעולם, זכתה הסובארו מיד להערכת כל המעורבים כ”אוטו אמיתי” ואף “אוטו פשע” (על אף שהפשע היחיד שביצע בעליה היה לנהוג עליה לאט מדי). לצד שלל הגולפים,  האאודים או הב.מ.וו של אמא, הסובארו היתה מגניבה  כמו הנסיך המדליק מבל אייר (סליחה על הדימוי, גדלתי בשנות ה-90, כמו הסובארו), כמו ערבי בסרט של אוחובסקי, כמו קובי אריאלי בלייט נייט ב”ביפ”.   

סובארו ליאונה

אם לכולם היתה מערכת סטריאו שתפסה חצי בגאז’, לי היה רעש של מנוע שצועק  “רבאק תחליף הילוך!”. לעומת מושבי העור של כולם, לי היו כיסויי מגבת  צרובי שמש, מחוברים בגומי לבן לכיסאות. אם לכולם היו חלונות חשמליים, אני עשיתי “בזזז” כשסובבתי את ידית החלון. וגם היה לי עץ ריח. 

מעבר לאיכויות שלה כסמל, היא גם ידעה לזוז. כל מה ששמעתם על הסובארו – אמת. מדובר בפרד. לא לחינם קנו אותה אזרחי ישראל בכמות שגנבו אותה שבח”י כל העולם. היא היתה באילת ובחרמון ועלתה לירושלים על בסיס יומי. אמנם תמיד בנתיב הימני, ולא תמיד המנוע ודוושת הגז היו בסינכרוניזציה, אבל יכולת להיות בטוח: כשכולם נפגשו ברמזור, היא גם היתה שם, ולפעמים אפילו הדוושה. 

הסובארו הנדיב

למרות האהבה העזה, מעולם לא הייתי רכושני לגביה. אני מאמין שרכבים בכלל וסוברואים בפרט נועדו להשאלה ולחלוקה מחדש. ואכן הסובארו לקחה חלק, בלעדיי, בשלושה טיולי גיוס, שבוע ניווטים בנגב, העברת דירה כולל מזרון ומקרר (מיני) וירח דבש בפתח תקווה (יש לי בני דודים דוסים).  במשך שבוע אחד היא אפילו היתה אצל עורך דין שעושה עסקים 

(לטענתו) עם לא פחות ולא יותר ארקדי גאידמק! כשגרתי עם הגרעין בצפון אפילו לא ביקשתי שישאלו אותי לפני שלוקחים אותה. הייתי קם בבוקר והיא פשוט לא היתה שם. בצהריים מישהו היה מחזיר אותה עם מיכל מלא לכאורה, תוך שהוא ממלמל משהו על נסיעה דחופה לכינרת כדי לקנות משהו, ועוד איזו תהייה לגבי הצליל שהיא עושה כשהיא קופצת, יכול להיות שהגלגל מתחכך בשאסי?  

אפרופו הגלגל והשאסי, שמערכת היחסים הפתוחה לא תעורר בכם תהיות. היינו זוג, הכרתי את כל השיגעונות שלה, בייחוד אותו מפגש שאסי-גלגל, שהיה קורה בקפיצות.  היה בו משהו קצת מפחיד בחיכוך הזה, בייחוד המחשבה על כך שאולי הגלגל הקדמי יתפוצץ באמצע איילון. לכן כל נהג שעלה עליה זכה לתדרוך בסגנון “סע לאט, באמת, לטובתך”. אבל רק אני ידעתי לגרום לחיכוך להיעלם באמצעות איזון עדין בין הברקס לגז (ו-800 שקל החלפת קפיצים כשכבר פחדתי באמת). לגבי השיגעונות שלי, היא ידעה שאני נרדם על ההגה, ומעולם לא חשבה להפריע לי. 

סיבוב אחרון ופרידה

הנטייה לנמנם בנהיגה, פיזור דעת ואידאולוגיה ירוקה שנגרמה מחיסרון כיס,  גרמו לי להבין שאני צריך להיעתר לאחת מהצעות ה”מוכר?” הרבות שהיא קיבלה במשך השנים מטיפוסים משופמים (לא יודע למה, אבל תמיד היה להם שפם). השבוע היא עזבה לביתה החדש בכפר איכסל שליד עפולה. רק 10,000 שקל מתחת למחיר המחירון ויש לי הרגשה ששיחקתי אותה. משהו אומר לי שאת דרכה היא תסיים  ככוכבת בינלאומית, תלוי כמובן איך אתם מסתכלים על גבולות ההבטחה.     

בתור לא-חובב מכוניות ידוע, כשאני עובר על הקטע הזה אני מתפלא שאני יכול לגלות  יחס כל כך רגשי למכונה. יתכן שהסיבה לכך, מלבד הזיכרונות, היא האיכות.  בעולם צרכני שגורם לנו לחפש את הכי זול שיש, כי בכל מקרה מחר נקנה חדש, נדיר לפגוש מכונית שגם עובדת וגם עולה כמו שהיא נראית.  הסובארו, מוזר ככל שזה יישמע לחובבי מותגים, היא סמל לאיכות, דווקא משום שהיא לא יקרה בשום מובן, ואין לה אף יומרות מלבד לנסוע ולנסוע. בעידן החד פעמי, זה לא מעט.      
ולמקרה שתהיתם, זה שיכולתי לסמוך עליה לא אומר שאין לי בבית שלט הוקרה מטעם 

איגוד מוסכי כפר ואדי ג’וז: 

לאלי אושרוב,

בהוקרה

על תרומתך לכלכלת הכפר

(במיוחד באסם ממוסך באסם)

ואם אתה מוכר 

תתקשר.

(אלי אושרוב הוא בן 26, סטודנט לעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית)