פורשה קאיין – מבחן דרכים

קנאה. יראה. תיעוב. המבטים שנהגים והולכי רגל שלחו לעבר הפורשה קאיין (649 אלף שקל לפני תוספות) הסגירו כל מיני רגשות. מ”הג’יפ של פורשה”, כפי שהתברר היטב בנהיגת המבחן, אי אפשר להתעלם.

ראשית, בגלל הגודל. הג’אמוס הגרמני הוא בגובה 170 ס”מ, רוחב 193 ס”מ ומשקל של 2.2 טונות. שנית, בגלל הסמל; סוס שחור קטן וצוהל במרכז מגן מוזהב ומעוטר באדום ושחור. לסמל ולשם המפורסם של פורשה יש עוצמה. תדביקו אותו על פיאט 127 והיא תתחיל לטוס. אלא שגם במקרה של קאיין זהו סמל מודבק. הקאיין היא לא פורשה טהורה. למעשה, היא יותר פולקסווגן מפורשה. רק 12% מהחלקים של המכונית מיוצרים על ידי פורשה. השאר – כולל כל חלקי הפח והמעטפת – מגיע למפעל ההרכבה בלייפציג ברכבת ממפעל פולקסווגן בסלובניה.

פורשה קאיין היא תאומה כמעט זהה של פולקסווגן טוארג. שתי המכוניות פותחו במשותף ומורכבות באותו פס ייצור. ההחלטה היא עסקית. לפורשה, חברה קטנה ועצמאית, לא היו די משאבים פיננסיים לפתח ולבנות בעצמה את דגם הכביש-שטח החדש. בזכות פולקסווגן הסתכמה ההשקעה של פורשה בסכום נמוך יחסית של 500 מיליון יורו.

קאיין הוצגה בעולם לפני שנתיים. לכבוד המכונית פיתחה פורשה מנוע V8 חדש בנפח 4.5 ליטרים, שהוצע בגרסה אטמוספירית (340 כ”ס) ובגרסת טורבו (450 כ”ס). המנוע הזה היה ייחודי לקאיין ועזר לפורשה ליצור בידול מהתאומה של פולקסווגן. אבל לפני שנה הושקה גרסה חדשה של קאיין עם מנוע שישה צילנדרים שאפשר למצוא גם בטוארג. מעריצי החברה כבר היו מיואשים לגמרי. מבחינתם, פורשה, היצרנית המהוללת של מכוניות הספורט, מכרה את נשמתה לשטן הכסף.

אנשי פורשה מצדם המשיכו להיצמד לסיסמאות הקבועות: קאיין היא פורשה אמיתית. קאיין היא מכונית ספורט אמיתית, שבמקרה יכולה גם לנסוע בשטח. יש לנו כבר ניסיון עם מכוניות כאלה – פורשה 959, שזכתה בפאריס-דאקאר בשנת 1986. שלא לציטוט היה מי שאמר, שבלי הרווחים שקאיין מכניסה לקופה, פורשה לא תישאר עצמאית לאורך זמן ולא תוכל לפתח דורות המשך לדגמי הספורט הטהורים, 911 ובוקסטר.

ואכן, קאיין היא מכונה להדפסת כסף, בעיקר דולרים – היא מצליחה מאוד בארצות הברית, למרות היורו החזק. בזכותה הגדילה פורשה את המכירות ב-50% – ל-22 אלף מכוניות בשנה. בשנת הכספים האחרונה, שהסתיימה ביולי 2004, קבעה החברה שיא של רווח: 933 מיליון יורו לפני מס.

וגם בארץ קבעה פורשה שיא: השנה נמכרו 30 מכוניות, מחציתן מדגם קאיין.

יותר משקל אחד לקילומטר

מנכ”ל פורשה, ונדלין וידקינג, האיש שעומד מאחורי פרויקט הקאיין, לא רצה שלאיש יהיה ספק שאכן מדובר בפורשה. התוצאה היא מכונית שנראית, במבט חזיתי, כמו 911 על ג’ק. כשמסתכלים עליה מקרוב היא נראית אפילו כמו 911 שמרחפת באוויר. מהצד היא נראית כמו סתם כביש-שטח שמן ומאחור יש לה ישבן אריסטוקרטי נפול. בקיצור, מכונית לא נאה במיוחד. למעשה, התאומה הלא זהה, פולקסווגן טוארג, מושכת יותר.

פנים המכונית לא מצופה בזהב וכסף. המושבים עטויים עור (גם זה בתוספת מחיר). ויש גם הרבה פלסטיק. הידיות לפתיחת הדלת עשויות פלסטיק זול, שנצבע בצבע דמוי אלומיניום. מהרווח שבין שני חלקי הדשבורד מציצה רצועת בד שחורה תמוהה. הדלת האחורית דורשת כוח מוגזם לפתיחתה. תיבת ההילוכים האוטומטית מעניקה מפעם לפעם בעיטה עדינה. קאיין היא מכונית יקרה מאוד, אבל לא איכותית מאוד. ואגב, המושבים הקדמיים, למרות שפע אפשרויות כוונון, גרמו לנו כאב גב.

מתג ההתנעה, בפורשה כמו בפורשה, נמצא משמאל להגה. המנוע רועם, הבהמה מרחפת קדימה ושאר הנהגים נמלטים לימין. יכולת ההרתעה הזאת שווה בפני עצמה כמה עשרות אלפי דולרים.

התאוצה הרשמית היא 7.2 שניות ל-100 קמ”ש (5.6 שניות לדגם הטורבו). הספרות במד המהירות מצוינות בקפיצות של 30 קמ”ש: 180 ,150 ,120 ,90 וכו’. רעש הרוח מינימלי, בוודאי למכונית גבוהה כל כך. ורק המהירות הנמוכה של המכוניות האחרות בכביש מסגירה את קצת ההתקדמות המטורף.

היא גם יודעת לבלום, למרבה המזל. מהנדסי פורשה הצמידו לרגלי הקאיין דיסקים בקוטר 350 מ”מ ועובי של 34 מ”מ.

ומפעם לפעם אכן צריך לבלום. למשל, כדי לתדלק. מכל הדלק הוא אמנם בנפח כפול מזה של מכונית משפחתית – 100 ליטרים. אבל קאיין יודעת לשתות: 5 ק”מ לליטר בממוצע. בניסוח אחר, קאיין שותה בנזין 98 בקצב של יותר משקל אחד לקילומטר. ומובן שלא שוקללו כאן מחיר הרכישה, הביטוח, ירידת ערך, טיפולים ועוד.

כשהכביש נגמר

פורשה כבר ניצחה בעבר את חוקי הפיסיקה – דגם 911 הוא מכונית ספורט פנומנלית אף על פי שהמנוע יושב מאחורי הגלגלים האחוריים. האם גם הפעם הובסה הפיסיקה? האם קאיין, למרות הגודל והמשקל, היא מכונית ספורטיווית ופורשה אמיתית?

התשובה חיובית. קאיין – פלפל אדום חריף – מצליחה לחרוך כבישים מפותלים בקצב מעורר התפעלות. למרות הגובה והמסה, היא מפגינה התנהגות כביש מגובשת ורהוטה. אפילו ההגה מצליח להעביר מידע מסוים מפני הכביש, שנמצאים אי שם רחוק למטה. קאיין אמנם לא מתקרבת לרמה של 911 או בוקסטר, אבל היא עולה על כל כביש-שטח אחר שנבחן כאן, כולל ב-מ-וו X5.

אבל מה קורה כשהכביש נגמר? קרוב לוודאי שלקוחות קאיין לא יעזו לאתגר את עצמם במשהו קשה יותר מדרכי קק”ל כבושות, אבל הם בוודאי ירצו לדעת שלמכונית שלהם יש פוטנציאל. אז הפוטנציאל קיים – מרווח גחון נשלט מתא הנהג: 18 ס”מ עד 27 ס”מ מכובדים ביותר, דיפרנציאל מרכזי ננעל אלקטרונית והילוכי כוח – אבל הוא אינו מעשי. קאיין בשטח היא מכונת כביסה במצב סחיטה. למרות מתלי האוויר (אופציה בגרסת S, סטנדרט בטורבו), אף על פי שבורר מצבי הנסיעה כוון ל”comfort” – קאיין הציגה חוויית נסיעה נוקשה, מטלטלת ומכאיבה. גוף המכונית ושלדתה, שמתאימים כל כך לכביש, קשיחים מדי לשטח.

נוחות הנסיעה שהמכונית מפגינה בכביש – בכל מהירות נסיעה – מרשימה הרבה יותר. ההצלחה של קאיין נגזרת מהשימושיות: פורשה, עם סמל של פורשה, אבל גם עם חמש דלתות, חמישה מקומות ישיבה ותא מטען מרווח.

לקריאה נוספת >> פורשה קאיין – חוות דעת