רנו ול סאטיס

צילום: יואב קווה

כמנהג ראשי המדינה בצרפת, ביקר הנשיא ז’ק שיראק בתערוכת המכוניות הבינלאומית של פאריס. ההפתעה היתה המכונית שהובילה אותו: רנו סאפראן. הדגם הזה, לשעבר מכונית הדגל של רנו, כבר אינו מיוצר ובוודאי לא יתפוס מקום של כבוד בהיסטוריה הממונעת של צרפת.

במחשבה שנייה, הבחירה של שיראק בסאפראן לא מפתיעה כל כך. מכונית הדגל הנוכחית של רנו, שהחליפה את סאפראן, היא ול סאטיס. המכונית הזאת נראית כמו טנק בלי תותח, או במקרה הטוב כמו מיניוואן. איזה נשיא ירצה להיראות במכונית שעלולה לפגוע ברייטינג שלו? למרות קידום המכירות מטעם מנהיגי צרפת, סאפראן היתה כישלון. חברת רנו הגיעה למסקנה שעיצוב המחליפה של סאפראן באותה מתכונת מרובעת ושמרנית פירושו השלכת כמה מאות מיליוני דולרים לפח. שום לקוח, בוודאי לא בגרמניה ובצפון אירופה, לא ירכוש דמוי מרצדס מתוצרת צרפת. הפתרון של פטריק לה-קוואמה, ראש מחלקת העיצוב ואחד האנשים החזקים בחברת רנו (ראו כתבה בעמוד זה), היה מכונית יוקרה בקונצפציה חדשה, שוברת מוסכמות. ההיגיון הוא שגם אם המכונית לא תצליח מסחרית, היא לפחות תשרת את רנו מבחינה תדמיתית, כחברה המייצרת דגמים בעלי אופי וייחוד. בנוסף החליטה רנו שהמכונית החדשה תיבנה בעלויות מקוצצות, באותו פס ייצור של המיניוואן אספאס ושל רנו לגונה, ומכמה שיותר חלקים משותפים.

רנו ול סאטיס (קיצור של Satisfaction” “Velocity) הוצגה בתערוכת ז’נווה בתחילת השנה שעברה. הפיתוח עלה לרנו רק חצי מיליארד יורו – פחות ממחצית ההשקעה בסאפראן. משום כך, גם אם המכירות יסתכמו רק ב-50 אלף יחידות בכל שנה – שישית מהמכירות של מרצדס E קלאס – תצליח רנו להחזיר את ההשקעה עד 2008.

רנו ול סאטיס. תשובה צרפתית לשמרנות הגרמנית

סאפראן לא נמכרה בישראל. ול סאטיס, לעומת זאת, אמורה לצאת כאן לשיווק בשנת 2004. המחיר, לגרסת בנזין V6 בנפח 3.5 ליטרים, יהיה 300-250 אלף שקל. זו הגרסה החזקה, המשוכללת והיקרה ביותר של ול סאטיס, שאמורה להילחם פגוש מול פגוש במיטב התוצרת הגרמנית (מרצדס E קלאס, ב-מ-וו סדרה 5, ואאודי A6). זו גם הגרסה שפגשתי בנסיעת המבחן בצרפת.

השומר המשופם במגרש החניה של רנו על גדות הסיין מסר לי את מפתח המכונית בחיוך רחב ולא צרפתי. זה לא בדיוק מפתח, אלא כרטיס אלקטרוני, בגודל של כרטיס אשראי מעובה. פתחתי את הדלת ונכנסתי אל תוך האולם, כלומר לקבינה של המכונית. ול סאטיס, במיוחד בחלקה הקדמי, היא מכונית ענקית, שגם כדורסלן שמן וחובש מגבעת יכול ללכת בתוכה לאיבוד.

כדי להתניע – בדיוק כמו בלגונה ובמגאן החדשה – צריך לתחוב את הכרטיס האלקטרוני לחריץ הנכון וללחוץ על כפתור שנושא את הכיתוב Start. מנוע הבנזין הגדול מתחיל לפעול, חלק ושקט למופת, כאילו היה מנוע יפאני. בעצם הוא באמת מנוע יפאני. אבוי לבושה – מכונית הדגל הצרפתית מונעת במנוע של ניסאן (שאמנם שייכת לרנו).

לפני ההמראה צריך לשחרר את בלם היד, אבל קודם צריך למצוא אותו. הבעיה היא שבין המושבים לא מזדקרים שום מוט או ידית. מתברר שבוול סאטיס, כמו בב-מ-וו סדרה 7, בלם החניה הוא חשמלי – הוא מופעל אוטומטית ברגע שמעבירים את בורר ההילוכים למצב Parking ומשתחרר כאשר משלבים ל-Drive (אגב, בב-מ-וו הוא קצת יותר משוכלל, ויכול להפעיל את עצמו גם כשהמכונית בהילוך Drive, למשל בזמן המתנה ברמזור).

אני מתחיל בהתקדמות זהירה בתוך מגרש החניה הגדול של רנו, אך פתאום צווחת לעברי גברת צרפתייה משהו לא מובן. בעזרת השומר גיליתי שהדוברת, חלק ממערכת המחשב של המכונית, נוזפת בי שלא חגרתי מיד את חגורת הבטיחות. היא יודעת גם לדווח על תקלות, דלת לא סגורה היטב ועוד. בוול סאטיס מותקנת גם מערכת ניווט משוכללת – אביזר חובה לתייר בפאריס – שמסוגלת, למרבה המזל, לתת הנחיות ניווט גם באנגלית.

נסיעת המבחן מתחילה ברחובות פאריס. דרוש זמן כדי להסתגל לארכיטקטורה המיניוואנית של המכונית – רחבה, גבוהה, עם שמשה קדמית רחוקה ומכסה מנוע בלתי נראה. בזכות מערכת הניווט יכולתי להתמקד בנהיגה ולא בשמות הרחובות ובמפה. התרשמתי שוול סאטיס היא רכה ונוחה, והמנוע היפאני חלק וחזק.

בתום הפרק העירוני הקשתי יעד חדש במערכת הניווט – עיר קטנה ושמה la jolie Mantes, על גדות הסיין, כ-80 ק”מ ממערב לפאריס. טנק המנהלים הצרפתי האיץ בקלילות ל-170 קמ”ש. בקוקפיט שרר שקט. הבידוד של רעשי הכביש, ואפילו הרוח, הוא מרשים. כוח לא חסר, וגם במהירות כזאת אין קושי לבצע קיקדאון ולהאיץ עוד.

אבל כשהכביש המהיר נגמר והתחלתי לשוטט באזור שמורת הטבע והכפרים הקטנים שמצפון לנהר, צצו מסקנות חדשות. ול סאטיס לא אוהבת סיבובים. בנהיגה מהירה בסיבוב היא רוכנת ובועטת, וההגה שלה לא מעביר תחושות מהצמיגים ומהכביש. זה לא סתם חוסר הנאה מוטורית, אלא תחושה לא סימפטית שאינה משרה ביטחון. מתגנב חשש שרנו התמקדה בעיצוב, באבזור וכנראה גם בבטיחות הפאסיווית (ול סאטיס לא נבחנה עדיין במבחן ריסוק פומבי, אבל חוזים לה ציון גבוה), אבל פסחה על התנהגות הכביש. גם נוחות הנסיעה לא ברמה גבוהה. ברגע שהכביש נעשה גלי או משובש, מתחילה ול סאטיס להתנדנד ולקפצץ. בקיצור, אכזבה.

אבל יש פתרון: לכוון את מערכת הקול המשובחת לערוץ מוסיקה קלאסית ולהוריד את המהירות לחצי. במהירות הנמוכה נהפכת ול סאטיס לכרכרה צרפתית נינוחה בעלת חלונות גדולים לתצפית נוף מושלמת. בתוך דקה-שתיים נכנסים לאווירה: סנאי חוצה את הכביש, רנו 4 מקרטעת בעלייה, רוכבי אופניים מתאמנים, באגט פריך עם הרבה חמאה בצהוב עז וגבינת ברי במאפייה שבמרכז אחד הכפרים. צריכת הדלק היתה פחות מלבבת: 7 ק”מ לליטר, בנהיגה עדינה בדרך כלל.

לקראת הערב ביקשתי ממערכת הניווט להחזיר אותי אל העיר הגדולה. היא דיווחה לי שיש פקק גדול באוטוסטרדה הסמוכה, וביקשה אישור לתכנון נתיב נסיעה חלופי. המערכת המשוכללת מקבלת דיווחים על פקקים, עבודות כביש ותאונות דרכים. תכנון הנתיב החדש גזל זמן רב, אבל בוצע היטב, ובתוך שעה הגעתי ליעד.

סיכום: רעיון מבריק, ביצוע פחות.

מערכת הניווט בוול סאטיס. משקללת דיווחי תנועה

רנו ול סאטיס – מפרט טכני

תצורה: הצ’בק, חמש דלתות

מידות: אורך 486 ס”מ, רוחב 186 ס”מ, גובה 157.5 ס”מ, בסיס גלגלים 284 ס”מ, נפח תא מטען 460 ליטרים, משקל עצמי 1,720 ק”ג, צמיגים 245/45R18

הנעה ותמסורת: קדמית, אוטומטית (טיפטרוניק)

מנוע: בנזין, 24 ,V6 שסתומים, נפח 3,498 סמ”ק, הספק מרבי 241 כ”ס ב-6,000 סל”ד, מומנט מרבי 33.6 קג”מ ב-3,600 סל”ד

ביצועים: מהירות מרבית 235 קמ”ש (נתוני יצרן), תאוצה 100-0 קמ”ש ב-8.3 שניות (נתוני יצרן)

צריכת דלק: נתוני יצרן – 8.7 ק”מ לליטר. נתוני מבחן – 7.0 ק”מ לליטר

בטיחות: שמונה כריות אוויר, ABS, סייען בלימה, ESP, טרם נבחנה במבחן ריסוק פומבי

שנת השקה: 2001

מחיר: תימכר בישראל רק ב-2004. מחיר טרם נקבע.

פורסם בעיתון “הארץ”